התמכרות לאלכוהול בגיל השלישי

התמכרות לאלכוהול בגיל השלישי

התמכרות לאלכוהול בגיל השלישי

בשנים האחרונות הופכת נפוצות יותר ויותר צריכת אלכוהול מוגברת ואף התמכרות לאלכוהול בקרב בני הגיל השלישי, המתחילה לא פעם, אך גם לא בהכרח, עם היציאה לפנסיה.

התמכרות היא תופעה מדאיגה ומסוכנת בכל גיל, אך בקרב בני הגיל השלישי היא עשויה להביא לסכנת חיים ממשית, במיוחד על רקע של בעיות גופניות שונות ו/או נטילת תרופות ובייחוד תרופות מרגיעות או תרופות לטיפול בבעיות שינה, שהאינטראקציה שלהן עם אלכוהול עשויה להיות קטלנית.

התמכרות לאלכוהול מאפיינת דווקא אנשים אשר כל חייהם היו עצמאים, בעלי משרות מכובדות בעבר וללא עבר של שתיינות או התמכרות, הפער בין התפקוד שלהם בעבר לתפקוד הנוכחי הוא בולט ועוצמתי, הן למכור עצמו והן לבני משפחתו. לא פעם, הזמן הפנוי הרב הנוצר לאחר הפנסיה, אינו מהווה הקלה, רגיעה או שלווה שאנשים כה ייחלו לה, אלא בעיקר יוצר חור משמעותי שקשה למלא. אותו חור נובע הן מהזמן הפנוי הרב שיש כעת לפנסיונר אך גם בשל הבדידות, התמודדות עם חוסר יצרנות, ותחושת חוסר הנחיצות והקושי להגשים חלומות שכ”כ חיכו להגשים.

התמכרות לאלכוהול בקרב בני הגיל השלישי מתאפיינת בכל אותם סימנים המאפיינים מכורים לאלכוהול בכל הגילאים כמו: שינה עד שעה מאוחרת בצהריים, בקבוקי שתיה ריקים ברחבי הבית, ריח אלכוהול חריף, תפקוד לקוי עד חוסר תפקוד, שימוש בשתייה על מנת להירדם. מלבד זאת, מאפיינים המייחדים קבוצת גיל זו באים לידי ביטוי בעיקר בשינוים משמעותיים בהתנהגות ובתחושות. ההתנהגות עשויה להיחוות הן על ידי המשפחה והן על ידי המכור כחסרת שליטה, קיצונית והפוכה מהמוכר, אשר מלווה למשל בהתפרצויות זעם, שינויים חדים במצבי הרוח ועוד. מלבד זאת עשויות להופיע תחושות של דיכאון, חרדה  וקשיים רגשיים אחרים, שאינם מזוהים, מוסתרים ובעיקר משוככים על ידי השימוש באלכוהול.

אלכוהוליזם בגיל השלישי עשוי להישלל או להביא לאבחון שגוי של תסמונות נפוצות בגיל השלישי כמו דמנציה או אלצהיימר, מכיוון שהוא מביא כמובן גם לבעיות בזיכרון, קשיי התמצאות וכאמור שינויים התנהגותיים המאפיינים אנשים הלוקים בתסמונות מעין אלו. ולכן חשוב מאוד להגיע לאיש מקצוע מיומן, בעל ניסיון הן בטיפול בהתמכרויות והן בטיפול בבני הגילה שלישי.

הטיפול בהתמכרות לאלכוהול בבני הגיל השלישי נבנה לאחר אבחון מקצועי ומדוייק וכולל הן התערבות ממוקדת במשבר, התאמת טיפול תרופתי על ידי פסיכוגיראטר במידת הצורך, התערבות ממוקדת במשבר, ליווי, תמיכה וגיוס של בני המשפחה הקרובים, על מנת לסייע ככל האפשר למכור.

בלוג טמבלר של ד”ר אילן טל

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

ד"ר אילן טל
ד”ר אילן טל

הפרעת חרדת חולי – Illness Anxiety Disorder

הפרעת חרדת חולי – Illness Anxiety Disorder

הפרעת חרדת חולי – Illness Anxiety Disorder

  1. עיסוק יתר בקבלת מחלה רצינית.
  2. אין תסמינים סומטיים, ואם ישנם – הם בעוצמה חלשה. אם קיים מצב רפואי או שאכן ישנו סיכון לפתח מצב רפואי (כגון היסטוריה משפחתית) העיסוק בקבלת המחלה הוא בבירור מוגזם ולא-פרופורציונלי.
  3. יש רמת חרדה גבוהה ביחס לבריאות, והאדם מודאג בקלות לגבי מצב בריאותו.
  4. האדם מבצע התנהגויות הקשורות לבריאות באופן מוגזם (כגון בדיקות חוזרות ונשנות של הגוף לגבי סימני מחלה) או שהוא מפגין המנעויות באופן בלתי מסתגל (כגון נמנע מפגישות עם רופא ומבתי חולים).
  5. העיסוק בחולי קיים לפחות 6 חודשים, כאשר המחלה הספציפית ממנה חוששים יכולה להשתנות לאורך התקופה.
  6. העיסוק המוגזם בחולי לא מוסבר טוב יותר ע”י הפרעה נפשית אחרת (כגון הפרעת סימפטום סומטי, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה מוכללת, BDD, OCD, הפרעה דלוזיונית מסוג סומטי).

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

אפיין:

  • סוג מחפש אחר טיפול: שימוש תדיר בטיפול רפואי, כולל ביקור רופאים או בדיקות ופרוצדורות מתמשכות.
  • סוג נמנע מטיפול: שימוש נדיר בטיפול רפואי.

הפרעות סומטיזציה, מחלות פסיכוסומטיות

הפרעות סומטיזציה, מחלות פסיכוסומטיות

הפרעה תסמין גופני – Somatic Symptoms Disorder

A תסמין גופני אחד או יותר שמייצרים הפרעה משמעותית בחיים היומיומיים.

B מחשבות, הרגשות והתנהגויות מוגזמות הקשורות לתסמינים גופניים או הקשורות לדאגות בריאותיות כמודגם להלן:

  1. מחשבות קבועות ולא מידתיות בקשר לכמה רציני התסמין.
  2. רמה גבוהה וקבוע של חרדה בקשר לתסמיני הגוף.
  3. משאבי זמן ואנרגיה מוגזמים המושקעים בדאגות על בריאות.
  4. C. אף אם תסמין גופני עשוי שלא להימשך זמן רב, מצב הסימפטומטיות ממשיך (בד”כ יותר מ 6 חודשים).

מציינים:

מעורבות כאב –  התסמינים הגופניים   מלווים על ידי כאב.

 ממושך –  משך זמן ארוך- יותר מ 6 חודשים

מידת החומרה

קל –  קריטריון B אחד מתקיים

בינוני- 2 או יותר מקריטריוני B מתקיים

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

 חמור – שניים או יותר מקריטריוני B מתקיים, ובנוסף תלונות גופניות רבות או חמורות.

 

 

 

שכחה דיסוציאטיבית, חורים בזיכרון

שכחה דיסוציאטיבית, חורים בזיכרון

שיכחון דיסוציאטיבי – Dissociative Amnesia

  1. חוסר יכולת לזכור מידע אוטוביוגרפי, בדרך כלל, טראומטי או מלחיץ, באופן שאינו תואם שיכחה פשוטה.

הערה: אמנזיה דיסוציאטיבית מורכבת לרוב מאמנזיה ממוקדת או סלקטיבית לאירוע או אירועים ספציפיים; או אמנזיה כללית של הזהות וההיסטוריה האישית.

  1. הסימפטומים גורמים למצוקה ניכרת או לקות חברתית, תעסוקתית או בתחומי חיים אחרים אשר חשובים לתפקוד האדם.
  2. ההפרעה אינה משויכת לתסמינים הפסיכולוגים של שימוש בחומרים ממכרים (כגון אלכוהול, סמים או תרופות) או מצב נירולוגי או רפואי אחר (כגון התקפים חלקיים מורכבים, אמנזיה הגלובלית חולפת, סיבוכים של פגיעת ראש סגור/ פגיעה מוחית טראומטית, מצב נוירולוגים אחר).
  3. לא ניתן להסביר את ההפרעה באופן טוב יותר על ידי הפרעה זהות דיסוציאטיבית, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעה מתח חריפה, הפרעת תסמין גופנית [somatic symptom disorder], או הפרעה נוירו-קוגניטיבית חריפה או מתונה.

 

הערת קידוד: הקידוד לאמנזיה דיסוציאטיבית בלי פוגה דיסוציאטיבית [dissociative fugue] הוא 300.12  (F44.0). הקידוד לאמנזיה דיסוציאטיבית עם פוגה דיסוציאטיבית הוא  300.13 (F44.1).

ציין אם:

כאשר עם פוגה דיסוסיאטיבית: ישנו מיצג של טיולים ייעודיים או נדודים מבולבלים שמקושרים לאמנזיה של זהות או לחלקים אוטוביוגרפים אחרים.

 

 

הפרעת פוסט-טראומה חריפה, הפרעת דחק אקוטית

הפרעת פוסט-טראומה חריפה, הפרעת דחק אקוטית

 

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

הפרעת דחק אקוטית – Acute Stress Disorder

  1. חשיפה ממשית או איום ב: מוות, פגיעה פיסית משמעותית או אלימות מינית, באחת או יותר מהדרכים הבאות:
  2. חווה את האירוע באופן ישיר
  3. היה בעצמו עד לאירוע בעת שהאחר נחשף אליו
  4. שמע שהאירוע התרחש לקרוב משפחה או חבר קרוב; במקרה של מוות או איום במוות של קרוב משפחה או חבר קרוב, יש גוון אלים או לא צפוי לאירוע
  5. נחשף לפרטים קשים ביחס לאירוע באופן עוצמתי או חוזר (למשל, אנשי סיוע; אינו כולל מדיה, אלא אם החשיפה למדיה קשורה לעבודה)
  6. נוכחות של לפחות תשעה מהתסמינים הבאים מכל אחת מחמש הקטגוריות של חודרנות, מצב רוח שלילי, דיסוציאציה, הימנעות, או עוררות יתר, שהחלו או החמירו לאחר חשיפה לאירוע טראומטי

תסמינים חודרניים (Intrusion symptoms):

  1. זיכרונות חודרניים בלתי רצוניים ומעוררי דחק של האירוע (בילדים יכולים להופיע במשחק חוזר)
  2. חלומות חוזרים ומעוררי דחק, בהם התוכן או האפקט קשורים לאירוע הטראומטי (אצל ילדים יכולים להיות חלומות בעתה ללא תוכן מוגדר)
  3. תגובות דיסוציאטיביות (למשל פלשבקים) בהם הפרט חש או מגיב כאילו האירוע הטראומטי מתרחש שוב (מופיע על רצף, עד כדי אובדן מוחלט של המודעות לסביבה); (אצל ילדים השחזור יכול להופיע במחשק)
  4. דחק פסיכולוגי משמעותי ומתמשך או תגובתיות פיסיולוגית בעת חשיפה לרמזים פנימיים או חיצוניים המייצגים או דומים להיבטים של האירוע הטראומטי

מצב רוח שלילי

  1. חוסר יכולת משמעותית לחוות רגשות חיוביים (כגון אושר, סיפוק, או אהבה)

תסמינים דיסוציאטיביים (Dissociative symptoms):

  1. שינוי בתחושת המציאותיות של העצמי או של הסביבה (לראות את עצמי מהפרספקטיבה של האחר, האטה בתחושת הזמן)
  2. חוסר יכולת לזכור היבט חשוב באירוע הטראומטי (כתוצאה מאמנזיה דיסוציאטיבית ולא כתוצאה מחבלת ראש, סמים או אלכוהול)

הימנעות (Avoidance):

  1. מאמץ להימנע מזיכרונות, מחשבות או רגשות מעוררי דחק על האירוע או הקשורים אליו
  2. מאמץ להימנע מתזכורות חיצוניות (אנשים, מקומות, שיחות, פעילויות, אובייקטים או מצבים) המעוררים זיכרונות, מחשבות או תחושות ביחס לאירוע או שקשורים אליו

עוררות יתר (Hyperarousal):

  1. הפרעות בשינה (קושי להירדם, להישאר ישן או שינה חסרת מנוחה)
  2. התנהגות רוגזנית והתפרצויות זעם (ללא פרובוקציה), באה לידי ביטוי לרוב בביטוי אגרסיה מילולית או פיסית כלפי אחרים או אובייקטים
  3. דריכות יתר
  4. קושי בריכוז
  5. תגובות בהלה מוגזמות
  6. משך התסמינים הוא שלושה ימים עד חודש לאחר החשיפה לאירוע (התסמינים לרוב מתחילים מיד לאחר האירוע אך נמשכים לפחות שלושה ימים ועד חודש).
  7. התסמינים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או ליקוי תפקודי בתחום החברתי, תעסוקתי או אחר משמעותי.
  8. התסמינים אינם תוצאה של מצב רפואי או שימוש בחומרים ממכרים ואינה מוסברת טוב יותר דרך המאפיינים של הפרעה פסיכוטית קצרה.

 

 

אגירה כפייתית, הפרעת אגירה

אגירה כפייתית, הפרעת אגירה

הפרעת אגירה – Hoarding Disorder

א. קושי מתמשך עם השלכה או פרידה מחפצים , ללא קשר לערך האמתי שלהם.

ב. קושי זה נובע מצורך נתפס להציל את הפריטים ולמצוקה הקשורה עם השלכתם.

ג. תוצאות הקושי להשליך רכוש  הינן צבירת רכוש שנדחס ומעמיס על אזורי מחיה משמעותיים ופוגע ביעוד שלהם. אם אזורי המגורים מסודרים, זה רק בגלל ההתערבות של צד שלישי (לדוגמה, בני משפחה, מנקים, הרשויות).

ד. האגירה גורמת למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או פגיעה חברתית , תעסוקתית, או בתחומי תפקוד חשובים אחרים (כולל שמירה על סביבה בטוחה לעצמי ולאחרים).

ה. האגירה אינה מיוחסת למצב רפואי אחר (לדוגמה , פגיעה במוח , כלי דם במוח, מחלה, תסמונת פראדר וילי).

ו. האגירה לא מוסברת על ידי הסימפטומים של הפרעה נפשית אחרת (למשל, הפרעה אובססיבית כפייתית, ירידה באנרגיה, דיכאון, מחשבות שווא /סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת, גירעונות קוגניטיביים בהפרעת נוירו מרכזית, אינטרסים מוגבלים בספקטרום האוטיסטי).

ציין אם:

עם רכישה מוגזמת: אם קושי בהשלכת חפצים מלווה ברכישה מוגזמת של פריטים שאינם נחוצים או שאין עבורם מקום פנוי.

 צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

ציין אם:

תובנה טובה או הוגנת: הפרט מזהה את האמונות הקשורות לאגירה וכי ההתנהגויות ( הנוגעות לקושי בהשלכת פריטים, העומס, או רכישה מוגזמת) הן בעייתיות.

תובנה ירודה: הפרט משוכנע שאמונות הקשורות לאגירה והתנהגויות הנוגעות לפריטים (קושי בהשלכתם, העומס מוגזם, או רכישה) הן לא בעייתיות, למרות הראיות סותרות.

העדר תובנה /אמונות שווא (דלוזיות): הפרט משוכנע לחלוטין שאמונות והתנהגויות הנוגעות הקשורות לאגירת פריטים (קושי בשלכתם, העומס, או רכישה מוגזמת) הן לא בעייתיות , למרות הראיות סותרות.

הפרעה טורדנית כפייתית – OCD

הפרעה טורדנית כפייתית – OCD

הפרעה טורדנית כפייתית – OCD

קריטריונים לאבחון:

א. נוכחות של  אובססיות , כפייתיות , או שתיהן :

    אובססיות מוגדרות על ידי (1) וגם ( 2 ) :

  1. מחשבות חוזרות ונשנות ומתמשכות, דחפים או תמונות שנחוו, בחלק הזמן במהלך הפרעה, כחודרניות ולא רצויות, וכי לרוב האנשים גרמו לחרדה או מצוקה ניכרת.
  2. הפרט מנסה להתעלם או להדחיק את מחשבות /דחפים/תמונות , או לנטרל אותם עם מחשבה או פעולה אחרות (כלומר, על ידי ביצוע כפייתי) .

 

 

כפייתיות  מוגדרת על ידי (1) וגם ( 2 ) :

  1. התנהגויות חוזרות (למשל, שטיפת ידיים , סידור, בדיקה) או פעולות נפשיות (למשל, תפילה, ספירה, חזרה על מילים בשקט) שהאדם מרגיש מונע לבצע בתגובה לאובססיה או לפי כללים שיש להחיל בנוקשות.

    2. ההתנהגויות או המעשים נפשיים מכוונים למניעה או הפחתת חרדה או מצוקה, או מניעת אירוע כלשהו חשש או מצב, עם זאת, התנהגויות או המעשים הנפשיים אינם קשורים באופן מציאותי עם מה שהם נועדו לנטרל או למנוע , או שהם באופן ברור מוגזמים.

הערה: ייתכן שילדים קטנים לא יוכלו לבטא את המטרות של התנהגויות אלו או של המעשים נפשיים .

ב. האובססיות או הכפייתיות  הן גוזלי זמן (למשל, ייקחו יותר משעה כל יום) או יגרמו למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או לפגיעה חברתית , תעסוקתית , או לתחומים חשובים אחרים של התפקוד.

 

ג.  הסימפטומים הכפייתיים אינם מיוחסים להשפעות הפיזיולוגיות של חומרים או תכנים (למשל, תרופה, התעללות, סמים) או מצב רפואי אחר.

 

ד. ההפרעה אינה מוסברת טוב יותר על ידי התסמינים של הפרעה נפשית אחרת (למשל, דאגות מוגזמות/הפרעת חרדה כללית , עיסוק במראה /הפרעת dysmorphic גוף, קושי בהשלכת חפצים ופרידה/בהפרעת אגירה ; משיכת שיער/בטריכוטילומניה,  קלוף עור,  טקסי התנהגויות אכילה/בהפרעות אכילה , עיסוק עם חומרים או הימורים/התמכרויות; עיסוק עם מחלה , כמו בהפרעת חרדת מחלה; דחפים או פנטסיות מיניים/ הפרעות פאראפיליות; דחפים /דחף שליטה, והפרעות התנהגות ; אשמה/ בהפרעת דיכאון ; ועוד הפרעות בספקטרום סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות; או דפוסים חוזרים של התנהגות , כמו בספקטרום האוטיזם) .

 

ציין אם:

תובנה: הפרט מכיר בכך שהאמונות שקשורות בהפרעה האובססיבית כפייתית יכולות לנוע בטווח שבין בוודאי/בהחלט או קרוב לוודאי (כנראה נכונות) לא נכונות או שהן יכולות להיות נכונות או לא.

תובנה נמוכה: האדם חושב שאמונות הנובעות/ קשורות בפרעה האובססיבית כפייתית הן כנראה נכונות.

בהעדר תובנה / דלוזיות: הפרט משוכנע לחלוטין שהאמונות הנובעות/קשורות לפרעה האובססיבית כפייתית הן נכונות.

 

ציין אם:

קשר לטיקים:  לפרט יש היסטוריה נוכחית או בעבר שלהפרעת טיקים.

specifiers

לאנשים רבים עם הפרעת אובססיבית כפייתית (OCD) יש אמונות שאינן פונקציונליות. אמונות אלו יכולות לכלול: תחושה מוגזמת של אחריות ונטייה להפריז בהערכת איום; פרפקציוניזם וחוסר סובלנות לאי ודאות, מתן חשיבות יתר למחשבות (למשל, להאמין שעצם המחשבה האסורה גרועה כמו הפעולה האסורה עצמה) וצורך לשלוט במחשבות.

אנשים עם OCD שונים במידת התובנה שיש להם ביחס לאמונות העומדות בבסיס הסימפטומים הכפייתיים שלהם. רמת התובנה יכולה להשתנות במהלך המחלה.

עד 30% מהאנשים עם OCD יסבלו מהפרעת טיקים לכל חיים. נפוץ ביותר בקרב גברים עם התפרצות של OCD בילדות. אנשים אלה נוטים להיות שונה מאלו שאין להם היסטוריה של הפרעות טיקים, תחלואה נלווית וכו’.

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, OCD

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, OCD

סיכוםOCD – :

בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) נעשית הבחנה בין אובססיות לבין קומפולסיות:

  • אובססיות הן בדרך כלל מחשבות לא רצויות שנכנסות לראשו של הפרט.
  • קומפולסיות הן ההתנהגויות שהאדם משתמש בהן כדי להגיב למחשבות האלו.

חוקרים הציעו ש- OCD נובעת מההגזמה של תכונות רגילות, אשר יכולות להיות ממופות על מסלול התפתחותי. בהסתכלות על סוגי המחשבות שצוינו על-ידי אלה עם OCD נמצאו הקבצות עקביות שהינן קשורות להפרעות נלוות שונות. ב DSM5 -אגירה נחשבת להפרעה נפרדת והיא מוגדרת במונחים של רכישות מוגזמות של חפצים וחוסר יכולת להשליך את החפצים האלה. הפרעות ספציפיות בתפקוד הקוגניטיבי הקשורות ל- OCD כוללות עיכוב תגובה, הסטה מסט רעיונות, זיכרון עבודה ויכולת תכנון, המצביעות על מעורבותם של הקורטקס הפרה-פרונטלי דורסו-לטרלי (DLPFCL), האינסולה, האונה הטמפורלית והפרונטלית והסרבלום. נראה כי OCD עוברת במשפחה, אך עם זאת, קשה להדגים את קיומו של קשר גנטי. גם טיפולים פסיכו פרמקולוגיים וגם טיפולים התנהגותיים הוכחו כיעילים בטיפול ב-OCD. התרופות הנפוצות ביותר הן SSRI ונוגד דיכאון טריציקלי בשם קלומיפראמין. הטיפול הפסיכו-סוציאלי שמחזיק בתמיכה האמפירית הטובה ביותר הוא חשיפה ומניעת תגובה.

דאגנות כפייתית GAD

דאגנות כפייתית GAD

הפרעת חרדה מוכללת – Generalized Anxiety Disorder

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  1. A. הבעה של חרדה ודאגה (ציפיות חרדתיות או של דאגה) המופיעה יותר ימים מאשר לא – במשך 6 חודשים לפחות, כלפי מספר אירועים או פעולות (כגון בעבודה או בביצוע בביה”ס).

  1. B. היחיד מתקשה לשלוט על דאגתו.

  1. C. החרדה והדאגה מקושרים ל- 3 (או יותר) מהסימפטומים (לפחות כמה סימפטומים צריכים להתרחש יותר ימים מאשר לא, במשך 6 החודשים האחרונים).

הערה: לילדים נדרש רק סימפטום אחד.

  • חוסר מנוחה ותחושת מתח והידוק עד לקצה.
  • מתעייפים בקלות.
  • קושי להתרכז או “בלאק אאוט”.
  • רגזנות/זעפנות.
  • מתח בשרירים.
  • הפרעות בשינה (קושי להירדם או להישאר ישן או שהשינה חסרת שקט ואינה מספקת.

  1. D. החרדה, הדאגה או הסימפטומים הפיזיולוגיים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או ליקוי/קלקול באזורי התפקוד החברתיים, תעסוקתיים או באזורי תפקוד משמעותיים אחרים.

  1. E. לא ניתן לייחס את ההפרעה להשפעות פיסיולוגיות של חומרים (כגון שימוש לרעה בסמים, תרופות) או למצב רפואי אחר (כגון פעילות יתר של בלוטת התריס).

  1. F. ההפרעה אינה יכולה להיות מוסברת ע”י הפרעה מנטאלית/נפשית (כמו חרדה או דאגה מהתקפת פאניקה בהפרעת פאניקה, הערכה שלילית בהפרעת חרדה חברתית (חרדה חברתית), זיהום או הידבקות או אובססיות אחרות בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, פרידה מדמויות היקשרות בהפרעת חרדה מהיפרדות, תזכורות לאירועים טראומטיים בהפרעה פוסט טראומטית, עליה במשקל באנורקסיה נברוזה, תלונות פיסיות בהפרעת סימפטומים סומאטיים/גופניים, פגמים או סדקים בהופעה החיצונית כמו בהפרעה של body dysmorphic disorder, מחלה רצינית בהפרעת חרדה ממחלות, או התכנים של אמונות שווא בסכיזופרניה או בהפרעת דילוזיונית.

אגורפוביה, פחד ממקומות צפופים

אגורפוביה, פחד ממקומות צפופים

אגורפוביה – Agoraphobia

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  1. פחד מסומן/מצוין או חרדה של שניים (או יותר) מחמשת המצבים הבאים:
  1. שימוש בתחבורה ציבורית (לדוגמה: מכוניות, אוטובוסים, רכבות, אניות ומטוסים).
  2. שהייה במקומות פתוחים (לדוגמה: מגרשי חניה, שווקים וגשרים).
  3. שהייה במקומות סגורים (לדוגמה: חנויות, תיאטרון, קולנוע).
  4. עמידה בתור או שהייה בתוך קהל.
  5. שהייה לבד מחוץ לבית.

  1. B. היחיד פוחד או נמנע ממצבים אלה עקב המחשבה שבריחה ממצבים אלה תהיה קשה או שלא תהיה עזרה זמינה במקרה של התפתחות של סימפטומים דמויי פאניקה או סימפטומים אחרים של שיתוק או מבוכה (לדוגמה: פחד ליפול לזקנה; פחד מאובדן שליטה/אובדן יכולת ההבלגה).

  1. C. מצבי האגורפוביה מעוררים כמעט תמיד פחד או חרדה.

  1. D. מצבי האגורפוביה יוצרים הימנעות תמידית, דורשים נוכחות של ליווי/בן לוויה או שהם נמשכים עם פחד או חרדה אינטנסיביים.

  1. E. הפחד או החרדה הם ללא פרופורציה לסכנה האמיתית המוצעת ע”י המצבים האגורפוביים ולהקשר הסוציו-תרבותי.

  1. F. הפחד, החרדה או ההימנעות היא עקבית ונמשכת 6 חודשים או יותר.

  1. G. הפחד, החרדה או ההימנעות יוצרים מצוקה קלינית משמעותית או ליקוי/קלקול באזורי התפקוד החברתיים, תעסוקתיים או באזורי תפקוד משמעותיים אחרים.

  1. H. במידה וקיים מצב רפואי אחר (כגון מחלות מעי דלקתיות או פרקינסון) הפחד, החרדה או ההימנעות יהיו מוגזמים/מופרזים בבירור.

  1. I. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם יכולים להיות מוסברים ע”י סימפטומים של הפרעה נפשית אחרת, כמו למשל, הסימפטומים אינם מוגבלים לפוביה ספציפית, מסוג פוביה מצבית; הם אינם מערבים רק מצב חברתי (כמו בהפרעת חרדה חברתית); והם אינם קשורים באופן בלעדי לאובססיות (כמו ב- OCD), פגמים או סדקים בהופעה החיצונית (כמו בהפרעה של body dysmorphic disorder), תזכורות לאירועים טראומטיים (כמו ב- PTSD) או פחד מפני היפרדות (כמו בהפרעת חרדה מהיפרדות).

הערה: אגורפוביה מאובחנת ללא התחשבות בנוכחותה של הפרעת פאניקה. במידה והפרזנטציה של היחיד פוגשת קריטריון של הפרעת פאניקה ולאגורפוביה   –  שתי הדיאגנוזות צריכות להיות מצוינות.