הפרעת התנהגות CD, ODD

הפרעת התנהגות CD, ODD

הפרעת התנגדות מרדנית  ODD-Oppositional Defiant Disorder

ילדים שמציגים כעס והתרסה, אך לא פועלים בצורה תוקפנית כלפי אנשים, בעלי חיים אחרים או משחיתים רכוש מתוארים כבעלי .ODD  ילדים אלה מאבדים שליטה בקלות ולעתים קרובות מתווכחים עם מבוגרים. הם יכולים לעשות דברים כדי לעצבן אחרים, להאשים אחרים בבעיות שלהם ולהיות נקמנים. השכיחות של ההפרעה היא סביב 3.3% עם מעט יותר גברים מאשר נשים המציגים את ההפרעה.

הקריטריונים של ה DSM5 -עבור ODD דורשים שהנער יעסוק בארבעה מתוך שמונה מאפייני התנהגות המקובצים במונחים של שלוש קטגוריות:

  • קטגוריה של מצב רוח כועס או עצבני, הכוללת את המצבים בהם הפרט יוצא מכליו, מעוצבן בקלות וחש טינה וכעס לעתים קרובות.
  • קטגוריה של התנהגויות היא זו של להיות וכחן ומתריס. התנהגויות אלו יכללו ויכוחים עם דמויות סמכותיות או התנגדות לבצע את מה שהם אומרים, כמו גם לעצבן בכוונה אחרים ולהאשים אחרים.
  • קטגוריה של נקמנות.

בסך הכל, התנהגויות אלו מפריעות להתפתחות החברתית והחינוכית של הנער.

נציין כי הקריטריונים גם ל- CD וגם ל- ODD מבוססים על התנהגויות נצפות ולא על תהליכים פנימיים.

טיפול בהפרעת התנהגות והפרעת התנגדות מרדנית:

טיפולים דומים פותחו לטיפול ב- CD ו- .ODD בניגוד ל- ADHD שבטיפול בה מתמקדים ביחסיו של האדם עם המשפחה, בית הספר והמרפאה, ילד או מתבגר עם דפוסי התנהגות מתנגדים עשוי גם להיות מעורב עם שירותי הקהילה ואכיפת החוק. מעצם טבעה של ההפרעה, לעתים קרובות יש יחסי יריבות עם אלה המבקשים להציע טיפול. בנוסף, אנשים הסובלים מהפרעות אלו עשויים להראות מספר תנאים אחרים שמקשים על גישה טיפולית אחת. התערבויות וטיפול לילדים צעירים עם דפוסי התנהגות מתנגדים, הנתמכים באופן אמפירי, מבוססים במידה רבה על המשפחה. בעיקרו של דבר, מלמדים את ההורים להשתמש בטכניקות התנהגותיות שמטרתן לשנות את ההתנהגויות המתנגדות. לאחת מתוכניות אלו, טיפול אינטראקציה ילד-ההורה, יש נקודת מבט התקשורתית בסיסית. לפיכך, החלק הראשוני של הטיפול מבוסס על האינטראקציה בין ההורה והילד, במטרה לסייע לילד לפתח דפוס התקשרות בטוח עם ההורה. בגישה זו, זה נקרא PRIDE .PRIDE מתייחס לשיבוח התנהגותו של הילד, שיקוף הצהרותיו של הילד וחיקוי ותיאור המשחק של הילד בהתלהבות. זה מלווה בכך שההורים לומדים טכניקות ניהול התנהגותיות המבוססות על תיאורית הלמידה החברתית. בפרט, שלב זה נועד להחליף ביקורתיות ופקודות עם אסטרטגיות חיוביות. חלק מזה נועד כדי לעזור להורה לדעת כיצד לדבר עם הילד באופן ישיר וספציפי, באופן שהילד יכול להבין.

גישות טיפול בילדים מבוגרים יותר ומתבגרים עשויות להיות מועברות גם במרפאה, באשפוז או במתקני כליאה. ככל שהילד גדל, כך גם גדלים ההזדמנויות עבורו לעסוק בהרס של רכוש, ונדליזם, גניבה ותקיפה מילולית ופיזית. גישה אחת הנתמכת באופן אמפירי מכונה טיפול רב-מערכתי (Multisystemic therapy [MST]). כפי שהשם מרמז, גישה זו מבקשת לערב את המשפחה וגופים אחרים שהנוער יהיה מעורב איתם. זה יכול לכלול בתי ספר, סוכנויות נוער, משרדי מאסר על תנאי ועוד. הטיפול הכולל מבקש מאלה המעורבים עם בני הנוער להעניק להם מסר עקבי וסט של כישורים מבחינת אינטראקציה משפחתית, מיומנויות פתרון בעיות ויחסים בינאישיים. יש צורך במטפל בודד שיפקח על הנער ביחס לכל המתקנים השונים הללו.

טיפולים אחרים הנתמכים באופן אמפירי עבור ילדים גדולים יותר מתמקדים במתקן יחיד, כגון המסגרת של המרפאה. אחד מהם הוא אימון מיומנויות של פתרון בעיות(problem-solving skills training [PSST]). זהו טיפול קוגניטיבי שנועד לסייע לבני הנוער לקבוע מה הם אמורים לעשות במצב נתון, לבחון אפשרויות, להתרכז ולהעריך את המצב, לקבל בחירה ולאחר מכן להעריך את הבחירה. גישה בסיסית זו יכולה להיות מיושמת על מצב בית ספרי, מצב משפחתי או מצבים אחרים בחיים.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

התמכרות לאלכוהול בגיל השלישי

התמכרות לאלכוהול בגיל השלישי

התמכרות לאלכוהול בגיל השלישי

בשנים האחרונות הופכת נפוצות יותר ויותר צריכת אלכוהול מוגברת ואף התמכרות לאלכוהול בקרב בני הגיל השלישי, המתחילה לא פעם, אך גם לא בהכרח, עם היציאה לפנסיה.

התמכרות היא תופעה מדאיגה ומסוכנת בכל גיל, אך בקרב בני הגיל השלישי היא עשויה להביא לסכנת חיים ממשית, במיוחד על רקע של בעיות גופניות שונות ו/או נטילת תרופות ובייחוד תרופות מרגיעות או תרופות לטיפול בבעיות שינה, שהאינטראקציה שלהן עם אלכוהול עשויה להיות קטלנית.

התמכרות לאלכוהול מאפיינת דווקא אנשים אשר כל חייהם היו עצמאים, בעלי משרות מכובדות בעבר וללא עבר של שתיינות או התמכרות, הפער בין התפקוד שלהם בעבר לתפקוד הנוכחי הוא בולט ועוצמתי, הן למכור עצמו והן לבני משפחתו. לא פעם, הזמן הפנוי הרב הנוצר לאחר הפנסיה, אינו מהווה הקלה, רגיעה או שלווה שאנשים כה ייחלו לה, אלא בעיקר יוצר חור משמעותי שקשה למלא. אותו חור נובע הן מהזמן הפנוי הרב שיש כעת לפנסיונר אך גם בשל הבדידות, התמודדות עם חוסר יצרנות, ותחושת חוסר הנחיצות והקושי להגשים חלומות שכ”כ חיכו להגשים.

התמכרות לאלכוהול בקרב בני הגיל השלישי מתאפיינת בכל אותם סימנים המאפיינים מכורים לאלכוהול בכל הגילאים כמו: שינה עד שעה מאוחרת בצהריים, בקבוקי שתיה ריקים ברחבי הבית, ריח אלכוהול חריף, תפקוד לקוי עד חוסר תפקוד, שימוש בשתייה על מנת להירדם. מלבד זאת, מאפיינים המייחדים קבוצת גיל זו באים לידי ביטוי בעיקר בשינוים משמעותיים בהתנהגות ובתחושות. ההתנהגות עשויה להיחוות הן על ידי המשפחה והן על ידי המכור כחסרת שליטה, קיצונית והפוכה מהמוכר, אשר מלווה למשל בהתפרצויות זעם, שינויים חדים במצבי הרוח ועוד. מלבד זאת עשויות להופיע תחושות של דיכאון, חרדה  וקשיים רגשיים אחרים, שאינם מזוהים, מוסתרים ובעיקר משוככים על ידי השימוש באלכוהול.

אלכוהוליזם בגיל השלישי עשוי להישלל או להביא לאבחון שגוי של תסמונות נפוצות בגיל השלישי כמו דמנציה או אלצהיימר, מכיוון שהוא מביא כמובן גם לבעיות בזיכרון, קשיי התמצאות וכאמור שינויים התנהגותיים המאפיינים אנשים הלוקים בתסמונות מעין אלו. ולכן חשוב מאוד להגיע לאיש מקצוע מיומן, בעל ניסיון הן בטיפול בהתמכרויות והן בטיפול בבני הגילה שלישי.

הטיפול בהתמכרות לאלכוהול בבני הגיל השלישי נבנה לאחר אבחון מקצועי ומדוייק וכולל הן התערבות ממוקדת במשבר, התאמת טיפול תרופתי על ידי פסיכוגיראטר במידת הצורך, התערבות ממוקדת במשבר, ליווי, תמיכה וגיוס של בני המשפחה הקרובים, על מנת לסייע ככל האפשר למכור.

בלוג טמבלר של ד”ר אילן טל

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

ד"ר אילן טל
ד”ר אילן טל

אופוריה, מניה, היפומאניה ומצב רוח

אופוריה, מניה, היפומאניה ומצב רוח

מה רע עם קצת מצב רוח טוב? על רוממות רוח ואופוריה

באופן כללי הכוונה במושג דיספוריה היא לתחושה של התרוממות רוח או זחיחות דעת. הגדרה זו טומנת בחובה תחושות נוספות כמו מצב רוח טוב, התלהבות, התרגשות, אושר נעלה, שביעות רצון, אופטימיות והנאה. כל אלו באים לידי ביטוי בעת ובעונה אחת, וברמות גבוהות הרבה יותר מהרגיל. אופוריה יכולה להיות תחושה בריאה ומקובלת, במצבים שונים כמו בשלב ההתאהבות, בעת אירוע משמח מאוד (חתונה או לידה), בעת קיום יחסי מין, לאחר מאמץ גופני ואפילו לאחר אכילת שוקולד. חוקרים שונים טוענים כי תחושת אופוריה הינה הכרחית במצבים מסויימים, בעיקר בהקשר של המשכת המין האנושי.

הביטוי הקיצוני והמסוכן של אופוריה הוא כאשר תחושה זו יוצאת מכלל שליטה ומלווה בתפיסת מציאות מעוותת, הרגשת “אני כל יכול”, ולעיתים מופיעה בשילוב עם הזיות, כל אלו עלולים להוביל את האדם למעשים הרי אסון (פגיעה באנשים אחרים – “הרודפים אחרי”, פגיעה בעצמי מתוך ניסיון לעוף למשל). מצב זה מכונה בעגה הפסיכולוגית “מאניה” ומופיע בעיקר במחלת המאניה- דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית) ולעיתים גם בעת פסיכוזה.

אופוריה יכולה להופיע בדרכים שאינן טבעיות כמו בעת שימוש בסמים. הסם מחקה את שחרור החומרים הכימים בגוף, אשר אחראים על מצב רוח טוב, אך בדרך מלאכותית ובכמויות עצומות שעלולות לסכן את האדם מבחינת גופנית או להוביל אותו למצבים נפשיים מסוכנים כפי שתואר לעיל.

מכאן שזיהוי תחושת אופוריה בעצמי או באחרים, יכולה להעיד, מחד גיסא, על שינוי נפלא בחיים או על אירוע משמח שקרה בחיים. מאידך גיסא יכולה אופוריה גם להעיד על שימוש בסמים או התפתחות של מצב נפשי מסוכן.

DSM5 טרנסברסיזם

DSM5 טרנסברסיזם

טרנסווסטיט – Transvestic Disorder

א .במשך תקופה של לפחות 6 חודשים,  עוררות מינית חוזרת ועזה מקרוסדרסינג. הדבר בא לידי ביטוי על ידי פנטסיות, דחפים או התנהגויות.

ב. הפנטזיות, דחפים מיניים, או ההתנהגויות גורמות למצוקה או ליקוי משמעותיים מבחינה קלינית

בתחומים חשובים חברתיים, תעסוקתיים, או אחרים של תפקוד.

 וות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

ציין אם:

  • עםפטישיזם: אם עוררמינית נגרמת על ידיבדים, חומרים, אובגדים.
  • עם:autogynephiliaגירוי מיניעל ידי מחשבותאו תמונותשל עצמיכנקבה

ציין אם:

  • בסביבה מבוקרת: מצייןזאת בעיקרהחלים עלאנשים חיים במוסדיים או אחרותהגדרות שבוהזדמנויותלשמלהצולבתמוגבלות.
  • במצב של הפוגה מלאה: לא הייתה שוםמצוקהאו פגיעהבפאן החברתי, תעסוקתי,אואזורים אחרים שלתפקודלמשך 5שנים לפחותבניגודלסביבה לא מבוקרת.

סדיזם לפי DSM

סדיזם לפי DSM

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

סדיזם – Sexual Sadism Disorder

קריטריונים לאבחון 302.84 (F65.52)

  1. עוררות מינית עזה וחוזרת כתוצאה מסבל נפשי או פיזי של אדם אחר, שבא לידי ביטוי בפנטזיות, דחפים או התנהגויות, על פני תקופה של 6 חודשים לפחות.
  2. האדם פעל על פי דחפים מיניים אלו עם אדם תמים אחר ללא הסכמתו או שהדחפים המיניים או הפנטזיות הללו גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית, או פוגעים בתחום החברתי, תעסוקתי או בתחומים חשובים אחרים בתפקוד האדם.

 

Specify if:  

בסביבה מבוקרת: האפיון הספציפי הזה רלוונטי לאנשים אשר חיים במסגרות מוסדיות או אחרות, אשר בהן אפשרות האדם להיות מעורב בהתנהגויות סאדיסטיות מיניות הן מוגבלות.

ברימיסיה מלאה: האדם לא פעל על פי דחפיו עם אדם תמים ללא הסכמתו, ואין מצוקה או פגיעה משמעותית בתחום החברתי, תעסוקתי או בתחומים אחרים בתפקוד, לפחות במשך חמש שנים, בסביבה לא מבוקרת.

אגורפוביה, פחד ממקומות צפופים

אגורפוביה, פחד ממקומות צפופים

אגורפוביה – Agoraphobia

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  1. פחד מסומן/מצוין או חרדה של שניים (או יותר) מחמשת המצבים הבאים:
  1. שימוש בתחבורה ציבורית (לדוגמה: מכוניות, אוטובוסים, רכבות, אניות ומטוסים).
  2. שהייה במקומות פתוחים (לדוגמה: מגרשי חניה, שווקים וגשרים).
  3. שהייה במקומות סגורים (לדוגמה: חנויות, תיאטרון, קולנוע).
  4. עמידה בתור או שהייה בתוך קהל.
  5. שהייה לבד מחוץ לבית.

  1. B. היחיד פוחד או נמנע ממצבים אלה עקב המחשבה שבריחה ממצבים אלה תהיה קשה או שלא תהיה עזרה זמינה במקרה של התפתחות של סימפטומים דמויי פאניקה או סימפטומים אחרים של שיתוק או מבוכה (לדוגמה: פחד ליפול לזקנה; פחד מאובדן שליטה/אובדן יכולת ההבלגה).

  1. C. מצבי האגורפוביה מעוררים כמעט תמיד פחד או חרדה.

  1. D. מצבי האגורפוביה יוצרים הימנעות תמידית, דורשים נוכחות של ליווי/בן לוויה או שהם נמשכים עם פחד או חרדה אינטנסיביים.

  1. E. הפחד או החרדה הם ללא פרופורציה לסכנה האמיתית המוצעת ע”י המצבים האגורפוביים ולהקשר הסוציו-תרבותי.

  1. F. הפחד, החרדה או ההימנעות היא עקבית ונמשכת 6 חודשים או יותר.

  1. G. הפחד, החרדה או ההימנעות יוצרים מצוקה קלינית משמעותית או ליקוי/קלקול באזורי התפקוד החברתיים, תעסוקתיים או באזורי תפקוד משמעותיים אחרים.

  1. H. במידה וקיים מצב רפואי אחר (כגון מחלות מעי דלקתיות או פרקינסון) הפחד, החרדה או ההימנעות יהיו מוגזמים/מופרזים בבירור.

  1. I. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם יכולים להיות מוסברים ע”י סימפטומים של הפרעה נפשית אחרת, כמו למשל, הסימפטומים אינם מוגבלים לפוביה ספציפית, מסוג פוביה מצבית; הם אינם מערבים רק מצב חברתי (כמו בהפרעת חרדה חברתית); והם אינם קשורים באופן בלעדי לאובססיות (כמו ב- OCD), פגמים או סדקים בהופעה החיצונית (כמו בהפרעה של body dysmorphic disorder), תזכורות לאירועים טראומטיים (כמו ב- PTSD) או פחד מפני היפרדות (כמו בהפרעת חרדה מהיפרדות).

הערה: אגורפוביה מאובחנת ללא התחשבות בנוכחותה של הפרעת פאניקה. במידה והפרזנטציה של היחיד פוגשת קריטריון של הפרעת פאניקה ולאגורפוביה   –  שתי הדיאגנוזות צריכות להיות מצוינות.

 

התקפי חרדה

התקפי חרדה

פירוט התקפי פאניקה

הערה: הסימפטומים המוצגים למטרת זיהוי של התקף פאניקה אולם התקף חרדה אינו הפרעה מנטאלית ולא יכול להיות מקודד. התקפי פאניקה יכולים להופיע בהקשר של כך הפרעת חרדה כמו גם בעיות מנטאליות אחרות, (לדוגמה: הפרעות דיכאון, הפרעה פוסט-טראומטית, הפרעת שימוש בחומרים) וכמה מצבים רפואיים (לדוגמה: לב, מערכת נשימה, מערכת עיכול ושקשורים למבוא/מסדרון – vestibular).

כאשר מזוהה נוכחות התקף הפאניקה צריך לציין אותה כספסיפייר (לדוגמה: הפרעת לחץ פוסט טראומטית עם התקפי חרדה). עבור הפרעות  פאניקה הנוכחות של התקף פאניקה מוכלת בתוך הקריטריון של ההפרעה והתקף הפאניקה אינו מצוין כספסיפייר.

התפרצות פתאומית של פחד מואץ או חוסר נוחות מרוכז שמגיעה לשיאה בתוך דקות ואשר במהלכה מתרחשים ארבעה (או יותר) מהסימפטומים הבאים:

הערה: ההתפרצות הפתאומית יכולה להתרחש ממצב רגוע לחלוטין או ממצב חרדתי.

  1. דפיקות לב או הלמות לב או דפיקות לב מואצות.
  2. הזעה.
  3. רעד או רטט.
  4. תחושות של חוסר נשימה או חנק.
  5. תחושת חנק.
  6. כאבי חזה או אי נוחות.
  7. בחילה או מצוקה בבטן.
  8. תחושת סחרחורת, חוסר יציבות, ראש קל או התעלפות.
  9. תחושות חום או קור.
  10. תחושות נמלול או עקצוצים בעור ללא סיבה נראית לעין או תחושה של הירדמות מקומית.
  11. תחושה של הימצאות בסביבה שונה, זרה (רגשות של חוסר מציאות) או דפרסונליזציה (היות האדם מנותק מעצמו).
  12. פחד מאובדן שליטה או מ”להשתגע”.
  13. פחד ממוות.

הערה: סימפטומים תלויי תרבות (לדוגמה: תחושה של זמזום או צלצול באוזניים, כאבי ראש או כאבי צוואר, צרחות או בכי בלתי נשלט) עלולות להיות נראות. סימפטומים שכאלה לא צריכים להיחשב כאחד מתוך ארבעת הסימפטומים הנדרשים.

 

התקף פאניקה

התקף פאניקה

פאניקה – Panic Disorder

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  1. A. התקפי חרדה בלתי צפויים חוזרים, התפרצות של פחד עוצמתי או אי נוחות עוצמתית שמגיעה לשיאה בתוך דקות ובמהלכה מתרחשים ארבעה (או יותר) מהסימפטומים הבאים.

הערה: ההתפרצות הפתאומית מתרחשת ממצב שקט או ממצב של דאגה.

  1. דפיקות לב או הלמות לב או דפיקות לב מואצות.
  2. הזעה.
  3. רעד או רטט.
  4. תחושות של חוסר נשימה או חנק.
  5. תחושת חנק.
  6. כאבי חזה או אי נוחות.
  7. בחילה או מצוקה בבטן.
  8. תחושת סחרחורת, חוסר יציבות, ראש קל או התעלפות.
  9. תחושות חום או קור.
  10. תחושות נמלול או עקצוצים בעור ללא סיבה נראית לעין או תחושה של הירדמות מקומית.
  11. תחושה של הימצאות בסביבה שונה, זרה, בלתי מציאותית או דפרסונליזציה – התנתקת מהעצמי.
  12. פחד מאובדן שליטה או מלהשתגע.
  13. פחד ממוות.

הערה: סימפטומים תלויי תרבות (לדוגמה: תחושה של זמזום או צלצול באוזניים, כאבי ראש או כאבי צוואר, צרחות או בכי בלתי נשלט) עלולות להיות נראות. סימפטומים שכאלה לא צריכים להיחשב כאחד מתוך ארבעת הסימפטומים הנדרשים.

  1. B. לאחר אחד מההתקפים צריכים לחול במשך חודש לפחות אחד או שתים מהתופעות הבאות:
  1. דאגה קבועה או פחד מהתקף חרדה נוסף או השלכותיו (לדוגמה: אובדן שליטה, התקף לב או “להשתגע”).
  2. שינוי משמעותי בהתנהגות שאינו מאפשר הסתגלות ביחס להתקפים (התנהגויות שמיועדות להימנע מקבלת התקפי פאניקה, כמו לדוגמא הימנעות מביצוע או ממצבים לא מוכרים).

  1. C. ההפרעה לא משויכת להשפעות פסיכולוגיות הנובעות משימוש בחומרים (לדוגמה: שימוש לרעה בסמים או בתרופות) או מצב רפואי אחר (לדוגמה: פעילות יתר של בלוטת התריס או הפרעות לב ריאות).

  1. D. ההפרעה אינה מוסברת ע”י הפרעה נפשית אחרת (לדוגמה: התקפי החרדה אינם מתרחשים רק כתגובה למצבים חברתיים מעוררי פחד כמו בהפרעת חרדה חברתית; כתגובה ל- circumscribed phobic object or situation כמו בפוביה ספציפית; כתגובה לאובססיות כמו במצבים של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית OCD; כתגובה לתזכורות של אירועים טראומטיים כהפרעת PTSD; או כתגובה להפרדה מדמויות היקשרות, כמו בהפרעת חרדה מהיפרדות).

חרדה ספציפית- טיסות, מעליות, מבחנים, חיות

חרדה ספציפית- טיסות, מעליות, מבחנים, חיות

פוביה ספציפית – Specific Phobia

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  • פחד ברור או חרדה לגבי אובייקט ספציפי או מצב (טיסה, גבהים, חיות, קבלת זריקה, לראות דם).
  • האובייקט מעורר הפוביה, או הסיטואציה, מעורר כמעט תמיד פחד מיידי או חרדה.
  • האובייקט הפובי או המצב יוצרים הימנעות או נסבלים יחד עם פחד רב או חרדה.
  • הפחד או החרדה הם לא בפרופורציה ביחס לסכנה האמיתית לאובייקט או לסיטואציה ולהקשר החברתי-תרבותי.
  • הפחד, החרדה, או ההימנעות הינם עקביים, ובאופן טיפוסי נמשכים 6 חודשים או יותר.
  • הפחד, החרדה או ההימנעות גורמים לסבל משמעותי או לפגיעה במגוון תחומי תפקוד חשובים כמו חברתי, מקצועי או אחר.
  • ההפרעה אינה יכולה להיות מוסברת טוב יותר על ידי סימפטומים נפשיים אחרים.

תחומים ספציפיים:

חיות (עכבישים, חרקים, כלבים).

סביבה טבעית (גבהים, סערות, מים).

פציעה-זריקה-דם (מחטים, תהליכים רפואיים פולשניים).

 

סיכון אובדני:

פרטים עם פוביה ספציפית נמצאים ב-60% יותר סיכוי לעשות ניסיון אובדני מאשר אחרים בלי דיאגנוזה כזו. יחד עם זאת יתכן ששיעורים גבוהים אלה קשורים בעיקר לתחלואה כפולה עם הפרעות אישיות והפרעות חרדה אחרות.

 

תחלואה כפולה:

פוביה ספציפית נראית לעתים רחוקות במצבים קליניים-רפואיים ללא פתולוגיות אחרות, ויותר שכיח לראותה במצבי בריאות נפשית לא רפואיים. פוביה ספציפית נקשרת לעתים קרובות עם מגוון של הפרעות אחרות, במיוחד דיכאון בקרב מבוגרים. לאור פריצתה המוקדמת, פוביה ספציפית היא באופן טיפוסי ההפרעה המרכזית. פרטים עם פוביה ספציפית נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחותן של הפרעות אחרות, כולל הפרעות חרדה, הפרעות בי-פולאריות ודיכאוניות, הפרעות שימוש בחומרים, הפרעות סומאטיות והפרעות אישיות – במיוחד הפרעות אישיות תלותית.

ד"ר אילן טל
ד”ר אילן טל

מוטיזם סלקטיבי- חרדה בילדים

מוטיזם סלקטיבי- חרדה בילדים

מוטיזם סלקטיבי – Selective Mutism

  • כישלון עקבי בלדבר במצבים חברתיים ספציפיים בהם יש ציפייה לדיבור למרות שמדברים במצבים אחרים.
  • ההפרעה משפיעה על הישגים מקצועיים ואקדמיים או על תקשורת חיובית.
  • משך ההפרעה הוא לפחות חודש אחד (לא מוגבל לחודש הראשון של בית הספר).
  • הכישלון לדבר לא מיוחס להעדר ידע או נוחות לדבר את השפה המדוברת במצב החברתי הנדרש.
  • ההפרעה לא מדוברת טוב יותר על ידי הפרעה בתקשורת, ואינה קורית אך ורק במהלך הפרעה של הספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת.

 

מאפיינים דיאגנוסטיים

ילדים עם מוטיזם סלקטיבי לא יוזמים דיבור או תגובה הדדית כאשר אחרים מדברים עליהם. העדר הדיבור קורה באינטראקציות חברתיות עם ילדים או מבוגרים. הם כן ידברו בבתיהם בנוכחות חבר משפחה קרוב אבל לעתים גם לא בנוכחות חברים קרובים או בני משפחה מדרגה שנייה, כמו בני דודים. ההפרעה מסומנת פעמים רבות כחרדת בית ספר גבוהה. ילדים עם מוטיזם חלקי מדברים לדבר בבית הספר, וזה מוביל לפגיעה חינוכית או אקדמית היות שהיה קשה, למשל, להעריך את קריאתם. העדר הדיבור משפיע גם על תקשורת חברתית, למרות שילדים אלה מוצאים לפעמים דרכים אחרות – לא מילוליות – לתקשר וכן יהיו מוכנים לתפקד במצבים חברתיים בהם דיבור לא נדרש.

 

מאפיינים נלווים התומכים בדיאגנוזה:

מאפיינים כאלה יכולים לכלול ביישנות מופרזת, פחד ממבוכה חברתית, בידוד חברתי ונסיגה, תכונות כפייתיות, היצמדות, שליליות, התקפי זעם או התנהגות מתנהגת לא חזקה. למרות שלילדים אלה יש יכולות מילוליות נורמאליות הם יכולים להיות מאובחנים כבעלי הפרעות בתקשורת. גם כאשר הפרעות בתקשורת אכן קיימות יש חרדה גם כן. לילדים אלה כמעט תמיד ניתנת עוד אבחנה כמו הפרעת חרדה חברתית.

 

שכיחות:

הפרעה נדירה יחסית. בין 0.03% עד 1% – תלוי בהקשר (קליניקה מול בית ספר מול אוכלוסיה כללית) והגיל של הפרטים במדגם.

אין שונות של מגדר/גזע/אתניות.

ההפרעה צפויה לבוא יותר לידי ביטוי בילדים צעירים מאשר מתבגרים או מבוגרים.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.התפתחות ומהלך:

הופעת ההפרעה היא בדרך כלל לפני גיל 5, אך לא תטופל לפני הכניסה לבית הספר.

ההתמדה משתנה. למרות שקלינאים מציעים כי פרטים “יוצאים”  ממוטיזם סלקטיבי, משך ההפרעה אינו ידוע. במקרים מסוימים, במיוחד עם אלה שסובלים מחרדה חברתית, סלקטיב מוטיזם אולי יעלם אבל סימפטומים של הפרעת חרדה חברתית יישארו.

 

גורמים של סיכון ופרוגנוזה:

חוסר יציבות – גורמים של בלתי יציבות וסערה רגשית לא זוהו היטב. תגובתיות שלילית או עכבה התנהגות יכולים לקחת חלק אך גם היסטוריה הורית של ביישנות, בידוד חברתי וחרדה חברתית. יתכנו גם קשיים לשוניים ביחס לחברי קבוצת הגיל.

סביבתי – עכבה חברתית מצד ההורים יכולה לקחת חלק במודל שהם נותנים לשתקנות ולמוטיזם חלקי בילדים. הורים לילדים כאלה תוארו כהגנתיים יתר או שתלטניים יתר מאשר הורים לילדים עם הפרעות חרדה אחרות או בלי הפרעות.

גורמים גנטיים ופיזיולוגיים – לאור החפיפה הבולטת בין מוטיזם חלקי וחרדה חברתית יכולים להיות גורמים גנטיים משותפים בין שני המצבים.

נושאים דיאגנוסטיים הקשורים לתרבות:

ילדים ממשפחות הגירה יכולים לסרב לדבר את השפה החדשה מחשש של העדר ידע של השפה. עם כל ההבנה לסירוב זה הרי שאם הוא ממשיך תעשה דיאגנוזה של מוטיזם חלקי.

 

השלכות תפקודיות של מוטיזם חלקי:

מוטיזם חלקי יכול לגרום לפגיעה חברתית. ילדים אלה יכולים לחוות בידוד חברתי גובר. יכולה להיות גם פגיעה אקדמית. לכך יכולה להילוות הקנטות מצד בני קבוצת השווים. במקרים מסוימים, מוטיזם חלקי יכול לשרת כדרך מפצה להוריד חרדה המתעוררת במפגשים חברתיים.

 

אבחנה מבדלת:

הפרעות בתקשורת – מוטיזם חלקי צריך להיות נבדל מהפרעה בדיבור המוסברות יותר על ידי הפרעה בתקשורת, כמו הפרעה לשונית, הפרעה בדיבור קולי… שלא כמו במוטיזם חלקי הרשי שהפרעות בדיבור אינן מוגבלות לסיטואציה חברתית ספציפית.

הפרעות נוירו-התפתחותיות וסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות – פרטים עם הפרעה בספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה או כל הפרעה פסיכוטית אחרת יכולים להיות בעלי קשיים בתקשורת חברתית ולא לדבר בהתאם לסיטואציות חברתיות. בניגוד לכך, מוטיזם חלקי יש לאבחן רק כאשר הילד בעל יכולת מוכחת לדבר במצבים חברתיים מסוימים (למשל בבית).

חרדה חברתית  – החרדה החברתית וההימנעות החברתית בהפרעה בחרדה חברתית יכולות להיות קשורות עם מוטיזם חלקי. במקרים כאלה יינתנו שתי הדיאגנוזות.

תחלואה כפולה:

התנאים הכי שכיחים לתחלואה כפולה הם: הפרעות חרדה אחרות, בעיקר חרדה חברתית, המלווה בהפרעת חרדה מפני פרידה ופוביה ספציפית. התנהגויות מתנגדות לא מופיעות בילדים עם מוטיזם חלקי. עיכובים התפתחותיים יכולים גם להופיע אצל חלק מהילדים עם מוטיזם חלקי.