דיכאון בילדים- למה לשים לב

דיכאון בילדים- למה לשים לב

אז מהם הסימנים המצביעים על דיכאון בגילאים קטנים?

דיכאון אצל ילדים מאובחן כשלפחות כמה מהסימנים המפורטים להלן מופיעים–

  1. יש לעקוב אחר התנהגות הילד שבועיים לפחות. אם יש התנהגות החריגה (עצבנות, עצב, כעס וכד’)  לאורך שבועיים – זה בהחלט מעורר חשד. כדאי לשים לב-  האם הילד מראה מצוקה המצביעה על ירידה בתחושת הערך העצמי? האם הוא אוכל אחרת? האם יש הפרעות בשינה? (למשל ישן שעות ארוכות מהרגיל, או מתעורר מוקדם?) אם חלק מהדברים מופיעים, יש חשש להניח שהילד יכול לסבול  מדיכאון.

ההתנהגות חריגה אמורה להופיע לאורך היום –  ילדים הסובלים מדיכאון יתקשו לקום מהמיטה או שיסבלו מבעיות בשינה. הילד עשוי לאכול הרבה יותר מכפי שהוא אוכל בד”כ או דווקא לוותר על מזונות שקודם אכל בכיף. יש לשים לב גם להתנהגויות החברתיות שלו – האם הולך לבקר חברים  או נמנע ומעדיף להשאר בבית? האם הוא יוצר קשר  כמו מקודם, או שהוא נמנע מקשר גם עם בני המשפחה? האם יש סימנים לדפוסים של אדישות או ייאוש?

לעתים הסימנים של הדיכאון מופיעים בקרב ילדים באופן קל, אבל לאורך זמן. אם לפחות שנה מופיעים מצב רוח ירוד ועצבות  או אם הילד עצבני ורגוז ומופיעים אצלו סימנים המזוהים עם דיכאון כפי שפורט קודם, הרי שמדובר בסוג שונה של דיכאון, המכונה בד”כ דיסתימיה.

זהו ביטוי לדיכאון פחות חזק אבל לאורך זמן משפיע באופן משמעותי. דווקא בגלל שמדובר לכאורה במקרה קל יותר, מצב זה נוטה להיות מאובחן פחות ולכן לעיתים יותר הרסני.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

אתם נמצאים באחד מאתרי התמיכה, ליצירת קשר אנא עברו אל האתר המרכזי (DRTAL.CO.IL)

טיפול בדיכאונות של בני נוער וילדים

טיפול בדיכאונות של בני נוער וילדים

הטיפול

הן במקרה של דיכאון קליני והן במקרה של דיסתימיה בקרב ילדים, יש לפנות ללא דיחוי לאבחון ולבניית תכנית טיפולית על ידי גורם מומחה. במרפאתנו ייערך האבחון על ידי הצוות המטפל באופן אמפתי ורגיש, והטיפול יינתן רק לאחר התייעצות עם ההורים והמתבגר, כך שיותאם לו אישית ככל הניתן, ויתחשב ברצונותיו וברגישויותיו.

ההמלצה הראשונה אצל ילדים היא להגיע לטיפול פסיכולוגי אצל מומחה לטיפול בילדים. רק לאחר מכן, ועל פי המלצה, כדאי להגיע לטיפול של פסיכיאטר. הטיפול בדיכאון בקרב ילדים יכלול טיפול בילד עצמו, אך גם טיפול מערכתי במשפחה כולה. כדי לעזור לילד לצאת מהמשבר, צריכה המשפחה, המהווה את העוגן התומך, להתגייס לכך. ההורים ובני המשפחה הם חלק בלתי נפרד מהטיפול, כשגם הם זקוקים להכוונה ולתמיכה.

ברוב המקרים, הטיפול המערכתי על ידי פסיכולוג מספיק, ודי בכך כדי לסייע לילד לצאת מהמשבר. אך במקרה שהדיכאון אינו חולף, יש להגיע לטיפול אצל פסיכיאטר המתמחה בהפרעות ילדים. הפסיכיאטר יתווה טיפול תרופתי מתאים במינונים רגישים, כך שלא יפגעו בהתפתחות התקינה של הילד.

דיכאון בקרב בני נוער

בני הנוער נמצאים בתקופה מבלבלת, שבה בנוסף להתפתחות הפזיולוגית והשינויים ההורמונליים והגופניים הנלווים לה, הם גם מתפתחים מבחינה רגשית ונפשית, ולעתים נדמה שהם נמצאים במעין רכבת הרים העולה ויורדת בקיצוניות ומטלטלת את עולמם.

המתבגרים נמצאים בתקופה שבה הם מעצבים את הזהות שלהם – הן העצמית והן המינית, הם יוצרים קשרים חברתיים ורומנטיים ראשונים, ונעים על הרצף שבין הרצון לפתח עצמאות ולעמוד על דעתם, לבין התלות בהורים והמחויבות שיש להם לסור למרותם.

הקונפליקטים הלא פשוטים שבהם נמצאים בני הנוער, עלולים לגרום להם לתחושות של תסכול ולהעלות חרדות ותחושות של ירידה בהערכה העצמית ובדימוי העצמי. הם עסוקים במיניות המתפתחת, במראה החיצוני, בגיבוש תפיסות העולם וגיבוש הערכים שלהם – כל אלה בתקופה עמוסה למדי של לימודים ומטלות נוקשות, כשמצופה מהם להתמודד עם כל אלה באופן המיטבי, כך שיהיו ילדים ותלמידים מוצלחים, ישאפו למצוינות ויגיעו להישגים.

לאבחון  דיכאון בקרב בני נוער חשיבות רבה ביותר, גם בשל הנטייה למצבי רוח קיצוניים ולתנודות נפשיות, העלולים להביא לאובדנות בשיעורים גבוהים (מספר בני הנוער המנסים להתאבד בגיל ההתבגרות גבוה פי ארבעה משיעור המנסים להתאבד בכל גיל אחר).

כל אלה מכניסים את המתבגרים למתחים ולעימותים עם הסובב, וגורמים להם לא פעם לתחושה של בלבול ותסכול מול העולם, בעיקר כשהם אינם בטוחים ביכולותיהם ואינם יודעים להתמודד עם השינויים העוברים עליהם מול רמות הציפייה הנדרשות מהם.

המתבגרים נעים במתח שבין הרצון לספק את ההורים ולעמוד במחויבויות שלהם כלפי הסביבה והחברה, לבין הרצון להמשיך להתנהג כילד, הזקוק להגנת ההורים ולחיבוק החם מהם.

דיכאון בקרב בני נוער אנו נדיר, אך קיים קושי אובייקטיבי לאבחן אותו, מכיוון שקל מאד להתבלבל בין התנהגות קיצונית האופיינית לבני נוער בשל תהליך ההתבגרות, לבין שימת אצבע על תהליך ספציפי העובר עליהם המתבטא בהפרעה ששמה דיכאון.

כיצד נזהה שאכן מדובר בדיכאון ולא באפיזודה האופיינית לגיל הנעורים?

סימני האזהרה לדיכאון בקרב בני נוער, יכולים לבוא לביטוי בשינויים קיצוניים בהתנהגות. מלבד תחושה של דכדוך, עצב או מועקה המלווים את הילד, בדקו – האם הוא מסתגר בחדרו יותר מכפי שהוא נוהג בדרך כלל? האם חלה ירידה חדה בלימודים? האם הוא מסרב לקום בבוקר לבית הספר, בעוד שקודם לא הייתה לו בעיה בזה? האם הוא נעתר הרבה פחות להזמנות של חבריו להתראות איתם, או שחדל כלל להיות פעיל מבחינה חברתית? כמו כן יש לבדוק את ההתנהגות שלו לגבי סדרי היום יום כמו רחצה ושינה – האם הוא ישן שעות ארוכות מהרגיל או סובל מנדודי שינה? האם הוא מזניח את עצמו ואינו מתרחץ במשך כמה ימים ברציפות? יש לשים לב גם לשינויים באשר להרגלי האכילה שלו – האם יש ירידה בתיאבון או לחילופין – האם יש עלייה דרסטית באכילה, הרבה מעבר למה שצרך בעבר?

אם כמה מהסימנים הללו מאפיינים את ההתנהגות של הילד, סביר להניח שמשהו השתבש וייתכן שהמתבגר סובל מדיכאון.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

הטיפול בדיכאון בבני נוער

על פי רוב הטיפול שיינתן למתבגרים יהיה דומה לזה הניתן למבוגרים,  הן מבחינת הטיפות השיחתי פסיכולוגי והן מבחינת הטיפול התרופתי. הטיפול הפסיכולוגי עוזר בהתמודדות עם הרגשות ובאימוץ דפוסי חשיבה מותאמים ויעילים יותר.  באם מחליטים על טיפול תרופתי, בגיל העדין של ההתבגרות יש נטייה גדולה יותר לשלב בכל מקרה מלבד טיפול תרופתי, גם טיפול פסיכולוגי. הן האבחון והן הטיפול נערכים על ידי הצוות המקצועי שלנו, בזהירות וברגישות רבה. המתבגר יהיה שותף ביחד עם הוריו והצוות לכל החלטה הנוגעת לדרך הטיפול בו. 

כאמור, יתכן שטיפול פסיכולוגי על ידי שיחות בלבד, יסייע למתבגר לצאת מהמשבר. אך במקרה שיזדקק לטיפול תרופתי משלים, הרי שכיום נהוג להעניק טיפול של תרופות מהדור החדש, הנקראות SSRI המעלות את רמות הסרטונין במוח ומפחיתות תחושות של מתחים וחרדות.

 

תגובת ילדים לגירושין לפי גיל והתפתחות

תגובת ילדים לגירושין לפי גיל והתפתחות

תגובות ילדים לגירושין על פי שלבי התפתחות

ילדים שונים מגיבים באופן שונה לגירושין, בהתאם לאופיים, ליכולת הסתגלות שלהם לשינויים, ליכולת הרגשית שלהם, בהתאם למידה בה הם תלויים בהורים שלהם, כמו גם ליכולות קוגנטיביות שלהם כמו למשל היכולת לבטא באופן מילולי את אשר על לבם, ועוד. יחד עם זאת, עבור רוב הילדים גירושין מהווה תקופת משבר, אשר מלווה בקשים לא מעטים. מלבד זאת, ילדים מגיבים באופן שונה לגירושין, בהתאם לגילם, המעיד למעשה על הרמה ההתפתחותית בה הם נמצאים. בניגוד למה שרבים חושבים, אין גיל שהוא “נכון” לגירושין ועוד, גירושין כאשר הילד קטן או פעוט אין משמעותם שהילד לא מבין או קולט את השינויים המתרחשים סביבו. מצד שני, גם גירושין בגיל מבוגר יותר ואף בזמן התבגרותם של ילדים אינו מבטיח כי התהליך יהיה קשה פחות.

כיצד ילדים מגיבים ומתמודדים על הליך הגירושין לאורך התפתחותם

תגובות של ילדים לתהליך של גירושי הוריהם תלוי בגילם בעת הפרידה ובשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. להלן פירוט על תגובות אופייניות על פי גילאים

פעוטות – (מלידה ועד גיל שלוש) – על אף גילם הצעירים, תינוקות בגיל זה מבחינים כי נעשה שינוי בסדר יומם, במערך הסובב אותם ובהרכב המשפחתי שהיו רגילים אליו עד כה. על פי גישות פסיכולוגיות קלאסיות השנים הללו הן השנים הקריטיות בעיצוב יכולתו של הילד להיפרד באופן “בריא” מההורה (ולאחר מכן מדמויות משמעותיות אחרות) בתהליך המכונה ספרציה-אינדיבודאציה. כחלק מהתהליך הזה פעוטות גם לומדים להבחין בין עצמם לבין אחרים, תהליך המשנה את ההתפיסה הראשונית של התינוק שהוא וההורה חד הם.

איך תינוקות עשויים להגיב בגיל זה? בבכי, עוררות יתר, אי שקט, קושי להפרד מההורה, תלות בהורה שבמשמורת מלאה עליהם, חרדת נטישה וכן רגרסיה בתפקודים מוטוריים שהשיגו במהלך הזמן. אחד הקשיים המשמעותיים בגיל זה הוא היעדר היכולת לתקשר באופן שוטף ומילולי עם הילד כאשר אין ביכולתו להשפיע או לשקף את העובר עליו ובכך למצוא אולי מזור לקשייו. 

גילאי שלוש עד חמש – לאחר שעברו את שלב הבנת הנפרדות של העצמי מההורה, בגיל זה ילדים עסוקים בעיקר בבניה של התפיסה העצמית שלהם והרחבת העולם החברתי שלהם, מעבר למעגל המשפחתי הקרוב. זאת הם עושים בעיקר על ידי משחק עם אחרים, שיתוף חברים והתנסות במגוון של אינטראקציות חברתיות. גירושין בתקופה התפתחותית זו עשויה לפגום ביכולתם להרחיב את המעגל החברתי שלהם ולהחזיר אותם להיצמדות ותלות בהורה, כאשר הם חשים כי היציבות שהחלו להרגיש מתערערת

עוד נפוצים בגיל זה רגשות אשם של הילד, אשר מתקשה להבחין בין מה שקרה במציאות לבין הדימיון- שלו, אשר לא פעם עשוי להוביל אותו למסקנה כי לו עצמו יש חלק בפרידה של ההורים.

תחושת האין-אונים של הילד עשויה לגרום לו לאכזבה, בהלה, חרדה,  לרבות חרדת פרידה, נטיה להתפרצויות זעם ורגרסיה לדפוסי התנהגות קודמים.

לצד אלו, כבר בגיל זה ניתן לראות ילדים אשר מפתחים פנטזיה סביב איחוד מחדש של ההורים ובדומה לפעוטות גם ילדים בגיל הזה מתקשים לגייס את התמיכה לה זקוקים, בשל אותו קושי להביע עצמם כראוי והבלבול שהם חווים בין מציאות לדימיון

גילאי שש עד שמונה – בגילאים אלו ילדים מפתחים יותר ויותר עצמאות, לצד יכולות חברתיות, שכליות ומוסריות גבוהות יותר. הרבה ילדים בגיל הזה מגיבים לגירושין בעצבות, אך מתקשים לבטא את הקושי הרגשי שלהם באופן מילולי. לכן, ילדים בגיל הזה מרבים להגיב בכעס, תוקפנות, התפרצויות זעם אשר משפיעים באופן ניכר על היחסים החברתיים שלהם ובאים לידי ביטוי בבעיות התנהגות במסגרות שונות. לא פעם בגיל זה ילדים נוטים להאשים את אחד ההורים בעזיבה של ההורה השני את הבית (לרוב האשמת ההורה המשמורן) בדומה לילדים בגילאים צעירים יותר, גם בגיל הזה ילדים כמהים לאיחוד מחדש של הוריהם ואף מנסים למצוא דרכים לגרום לכך במציאות.

גילאי 9-12- גילאים אלו מהווים את השלב של “רגע לפני גל ההתבגרות”, בגילאים אלו ילדים ממשיכים לפתח את העצמאות שלהם ונראה כאילו תפקיד ההורה הופך להיות שולי בחייהם.  לצד אלו הם מתחילים לפתח את הזהות האישית שלהם כאשר התמודדות עם גירושין עשויה להשפיע במידה ניכרת על תחושת השלמות של הילד. ישנם ילדים אשר ינסו להבין לעומק את מהות הפרידה של ההורים – סביב אלו נושאים התרחשו הריבים או המחלוקות, כאשר לא פעם הם נוקטים עמדה שיפוטית, הרבה פעמים מתוך הצורך המודע או הבלתי מודע לחוש שליטה על מה שקורה בחייהם.  בגילאים אלו נפוץ לראות תגובות של הכחשת הפרידה, חוסר אונים, כעס או התפרצויות זעם אל מול תגובות בוגרות הנובעות מהפגנת השלמה עם המתרחש. קושי להתמודד עם הפרידה והימנעות מביטוי מילולי של אותם קשיים מביאים לא פעם לבעיות התנהגות (בעיקר בקרב בנים) ו/או לקשיים חברתיים.

גילאי 13-18 – בגילאים אלו עסוקים ילדים בעיקר בגיבוש זהותם. כחלק מכך הם לא פעם מפגינים צורך להשתחרר ולהתנהתק מהוריהם אל מול צורך לחזור לחסות בצילם תוך נסיגה ילדותית והבעת תלות בהם. מצד  ההורים נדרשת התאמה לשלב זה של גיל ההתבגרות – מצד אחד “לשחרר” מהאחיזה שאפיינה יותר את תקופת הילדות מצד שני להמשיך להציב גבולות ברורים במקומות החשובים והקריטיים להם. לא פעם, נפגמות יכולות אלו של ההורים בשל הליך גירושין המתרחש במקביל שכן הם עצמם מתפקדים פחות, עסוקים לא פעם בעימות מול הפרוד/ה, פנויים פחות למתבגר אך מצפים ממנו כי יבין את המציאות הנוכחית. המתבגר מצידו מתקשה לא פעם להכיל את כל אותם שינויים, להתמודד עם אובדן התמיכה בהם ולקחת את האחריות שמצופה מהם אם מצד הוריהם ואם מצד עצמם. לא פעם מתבגרים מגיבים לגירושין של הוריהם בעימותים, מריבות וויכוחים סוערים. בניגוד למה שרבים חושבים, למרות ההבנה השכלית של מתבגרים את תהליך הגירושין והמודעות לקיומו, הם עשויים להתקשות להכיל אותו ולהתמודד איתו, יחד עם השינויים והטלטלות שהם בעצמם עוברים כחלק מגיל ההתבגרות. מסיבה זו נפוץ לראות מתבגרים המגיבים לגירושי הוריהם בהתבודדות, קשיים חברתיים, ירידה בלימודים, בעיות התנהגות, נטיה להתנהגות בוטה (בקרב בנות בעיקר), התנסויות מיניות לא מותאמות ושימוש באלכוהול או סמים. יחד עם זאת, חשוב לדעת, כי לצד תגובות אלו, ישנם בני נעור אשר גירושי הוריהם גורמים להאצת ההתבגרות האישית שלהם, הם מצליחים להכיל את השינוי שחל בחייהם כמו גם מפתחים ראיה מציאותית אודות אותו שינוי ואף לקיחת אחריות בבית וכלפי עצמם.

חזרה לעמוד הבית- ד”ר אילן טל פסיכיאטר מומחה

ד"ר אילן טל
ד”ר אילן טל

הפרעת התנהגות CD, ODD

הפרעת התנהגות CD, ODD

הפרעת התנגדות מרדנית  ODD-Oppositional Defiant Disorder

ילדים שמציגים כעס והתרסה, אך לא פועלים בצורה תוקפנית כלפי אנשים, בעלי חיים אחרים או משחיתים רכוש מתוארים כבעלי .ODD  ילדים אלה מאבדים שליטה בקלות ולעתים קרובות מתווכחים עם מבוגרים. הם יכולים לעשות דברים כדי לעצבן אחרים, להאשים אחרים בבעיות שלהם ולהיות נקמנים. השכיחות של ההפרעה היא סביב 3.3% עם מעט יותר גברים מאשר נשים המציגים את ההפרעה.

הקריטריונים של ה DSM5 -עבור ODD דורשים שהנער יעסוק בארבעה מתוך שמונה מאפייני התנהגות המקובצים במונחים של שלוש קטגוריות:

  • קטגוריה של מצב רוח כועס או עצבני, הכוללת את המצבים בהם הפרט יוצא מכליו, מעוצבן בקלות וחש טינה וכעס לעתים קרובות.
  • קטגוריה של התנהגויות היא זו של להיות וכחן ומתריס. התנהגויות אלו יכללו ויכוחים עם דמויות סמכותיות או התנגדות לבצע את מה שהם אומרים, כמו גם לעצבן בכוונה אחרים ולהאשים אחרים.
  • קטגוריה של נקמנות.

בסך הכל, התנהגויות אלו מפריעות להתפתחות החברתית והחינוכית של הנער.

נציין כי הקריטריונים גם ל- CD וגם ל- ODD מבוססים על התנהגויות נצפות ולא על תהליכים פנימיים.

טיפול בהפרעת התנהגות והפרעת התנגדות מרדנית:

טיפולים דומים פותחו לטיפול ב- CD ו- .ODD בניגוד ל- ADHD שבטיפול בה מתמקדים ביחסיו של האדם עם המשפחה, בית הספר והמרפאה, ילד או מתבגר עם דפוסי התנהגות מתנגדים עשוי גם להיות מעורב עם שירותי הקהילה ואכיפת החוק. מעצם טבעה של ההפרעה, לעתים קרובות יש יחסי יריבות עם אלה המבקשים להציע טיפול. בנוסף, אנשים הסובלים מהפרעות אלו עשויים להראות מספר תנאים אחרים שמקשים על גישה טיפולית אחת. התערבויות וטיפול לילדים צעירים עם דפוסי התנהגות מתנגדים, הנתמכים באופן אמפירי, מבוססים במידה רבה על המשפחה. בעיקרו של דבר, מלמדים את ההורים להשתמש בטכניקות התנהגותיות שמטרתן לשנות את ההתנהגויות המתנגדות. לאחת מתוכניות אלו, טיפול אינטראקציה ילד-ההורה, יש נקודת מבט התקשורתית בסיסית. לפיכך, החלק הראשוני של הטיפול מבוסס על האינטראקציה בין ההורה והילד, במטרה לסייע לילד לפתח דפוס התקשרות בטוח עם ההורה. בגישה זו, זה נקרא PRIDE .PRIDE מתייחס לשיבוח התנהגותו של הילד, שיקוף הצהרותיו של הילד וחיקוי ותיאור המשחק של הילד בהתלהבות. זה מלווה בכך שההורים לומדים טכניקות ניהול התנהגותיות המבוססות על תיאורית הלמידה החברתית. בפרט, שלב זה נועד להחליף ביקורתיות ופקודות עם אסטרטגיות חיוביות. חלק מזה נועד כדי לעזור להורה לדעת כיצד לדבר עם הילד באופן ישיר וספציפי, באופן שהילד יכול להבין.

גישות טיפול בילדים מבוגרים יותר ומתבגרים עשויות להיות מועברות גם במרפאה, באשפוז או במתקני כליאה. ככל שהילד גדל, כך גם גדלים ההזדמנויות עבורו לעסוק בהרס של רכוש, ונדליזם, גניבה ותקיפה מילולית ופיזית. גישה אחת הנתמכת באופן אמפירי מכונה טיפול רב-מערכתי (Multisystemic therapy [MST]). כפי שהשם מרמז, גישה זו מבקשת לערב את המשפחה וגופים אחרים שהנוער יהיה מעורב איתם. זה יכול לכלול בתי ספר, סוכנויות נוער, משרדי מאסר על תנאי ועוד. הטיפול הכולל מבקש מאלה המעורבים עם בני הנוער להעניק להם מסר עקבי וסט של כישורים מבחינת אינטראקציה משפחתית, מיומנויות פתרון בעיות ויחסים בינאישיים. יש צורך במטפל בודד שיפקח על הנער ביחס לכל המתקנים השונים הללו.

טיפולים אחרים הנתמכים באופן אמפירי עבור ילדים גדולים יותר מתמקדים במתקן יחיד, כגון המסגרת של המרפאה. אחד מהם הוא אימון מיומנויות של פתרון בעיות(problem-solving skills training [PSST]). זהו טיפול קוגניטיבי שנועד לסייע לבני הנוער לקבוע מה הם אמורים לעשות במצב נתון, לבחון אפשרויות, להתרכז ולהעריך את המצב, לקבל בחירה ולאחר מכן להעריך את הבחירה. גישה בסיסית זו יכולה להיות מיושמת על מצב בית ספרי, מצב משפחתי או מצבים אחרים בחיים.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

מוטיזם סלקטיבי- חרדה בילדים

מוטיזם סלקטיבי- חרדה בילדים

מוטיזם סלקטיבי – Selective Mutism

  • כישלון עקבי בלדבר במצבים חברתיים ספציפיים בהם יש ציפייה לדיבור למרות שמדברים במצבים אחרים.
  • ההפרעה משפיעה על הישגים מקצועיים ואקדמיים או על תקשורת חיובית.
  • משך ההפרעה הוא לפחות חודש אחד (לא מוגבל לחודש הראשון של בית הספר).
  • הכישלון לדבר לא מיוחס להעדר ידע או נוחות לדבר את השפה המדוברת במצב החברתי הנדרש.
  • ההפרעה לא מדוברת טוב יותר על ידי הפרעה בתקשורת, ואינה קורית אך ורק במהלך הפרעה של הספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת.

 

מאפיינים דיאגנוסטיים

ילדים עם מוטיזם סלקטיבי לא יוזמים דיבור או תגובה הדדית כאשר אחרים מדברים עליהם. העדר הדיבור קורה באינטראקציות חברתיות עם ילדים או מבוגרים. הם כן ידברו בבתיהם בנוכחות חבר משפחה קרוב אבל לעתים גם לא בנוכחות חברים קרובים או בני משפחה מדרגה שנייה, כמו בני דודים. ההפרעה מסומנת פעמים רבות כחרדת בית ספר גבוהה. ילדים עם מוטיזם חלקי מדברים לדבר בבית הספר, וזה מוביל לפגיעה חינוכית או אקדמית היות שהיה קשה, למשל, להעריך את קריאתם. העדר הדיבור משפיע גם על תקשורת חברתית, למרות שילדים אלה מוצאים לפעמים דרכים אחרות – לא מילוליות – לתקשר וכן יהיו מוכנים לתפקד במצבים חברתיים בהם דיבור לא נדרש.

 

מאפיינים נלווים התומכים בדיאגנוזה:

מאפיינים כאלה יכולים לכלול ביישנות מופרזת, פחד ממבוכה חברתית, בידוד חברתי ונסיגה, תכונות כפייתיות, היצמדות, שליליות, התקפי זעם או התנהגות מתנהגת לא חזקה. למרות שלילדים אלה יש יכולות מילוליות נורמאליות הם יכולים להיות מאובחנים כבעלי הפרעות בתקשורת. גם כאשר הפרעות בתקשורת אכן קיימות יש חרדה גם כן. לילדים אלה כמעט תמיד ניתנת עוד אבחנה כמו הפרעת חרדה חברתית.

 

שכיחות:

הפרעה נדירה יחסית. בין 0.03% עד 1% – תלוי בהקשר (קליניקה מול בית ספר מול אוכלוסיה כללית) והגיל של הפרטים במדגם.

אין שונות של מגדר/גזע/אתניות.

ההפרעה צפויה לבוא יותר לידי ביטוי בילדים צעירים מאשר מתבגרים או מבוגרים.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.התפתחות ומהלך:

הופעת ההפרעה היא בדרך כלל לפני גיל 5, אך לא תטופל לפני הכניסה לבית הספר.

ההתמדה משתנה. למרות שקלינאים מציעים כי פרטים “יוצאים”  ממוטיזם סלקטיבי, משך ההפרעה אינו ידוע. במקרים מסוימים, במיוחד עם אלה שסובלים מחרדה חברתית, סלקטיב מוטיזם אולי יעלם אבל סימפטומים של הפרעת חרדה חברתית יישארו.

 

גורמים של סיכון ופרוגנוזה:

חוסר יציבות – גורמים של בלתי יציבות וסערה רגשית לא זוהו היטב. תגובתיות שלילית או עכבה התנהגות יכולים לקחת חלק אך גם היסטוריה הורית של ביישנות, בידוד חברתי וחרדה חברתית. יתכנו גם קשיים לשוניים ביחס לחברי קבוצת הגיל.

סביבתי – עכבה חברתית מצד ההורים יכולה לקחת חלק במודל שהם נותנים לשתקנות ולמוטיזם חלקי בילדים. הורים לילדים כאלה תוארו כהגנתיים יתר או שתלטניים יתר מאשר הורים לילדים עם הפרעות חרדה אחרות או בלי הפרעות.

גורמים גנטיים ופיזיולוגיים – לאור החפיפה הבולטת בין מוטיזם חלקי וחרדה חברתית יכולים להיות גורמים גנטיים משותפים בין שני המצבים.

נושאים דיאגנוסטיים הקשורים לתרבות:

ילדים ממשפחות הגירה יכולים לסרב לדבר את השפה החדשה מחשש של העדר ידע של השפה. עם כל ההבנה לסירוב זה הרי שאם הוא ממשיך תעשה דיאגנוזה של מוטיזם חלקי.

 

השלכות תפקודיות של מוטיזם חלקי:

מוטיזם חלקי יכול לגרום לפגיעה חברתית. ילדים אלה יכולים לחוות בידוד חברתי גובר. יכולה להיות גם פגיעה אקדמית. לכך יכולה להילוות הקנטות מצד בני קבוצת השווים. במקרים מסוימים, מוטיזם חלקי יכול לשרת כדרך מפצה להוריד חרדה המתעוררת במפגשים חברתיים.

 

אבחנה מבדלת:

הפרעות בתקשורת – מוטיזם חלקי צריך להיות נבדל מהפרעה בדיבור המוסברות יותר על ידי הפרעה בתקשורת, כמו הפרעה לשונית, הפרעה בדיבור קולי… שלא כמו במוטיזם חלקי הרשי שהפרעות בדיבור אינן מוגבלות לסיטואציה חברתית ספציפית.

הפרעות נוירו-התפתחותיות וסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות – פרטים עם הפרעה בספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה או כל הפרעה פסיכוטית אחרת יכולים להיות בעלי קשיים בתקשורת חברתית ולא לדבר בהתאם לסיטואציות חברתיות. בניגוד לכך, מוטיזם חלקי יש לאבחן רק כאשר הילד בעל יכולת מוכחת לדבר במצבים חברתיים מסוימים (למשל בבית).

חרדה חברתית  – החרדה החברתית וההימנעות החברתית בהפרעה בחרדה חברתית יכולות להיות קשורות עם מוטיזם חלקי. במקרים כאלה יינתנו שתי הדיאגנוזות.

תחלואה כפולה:

התנאים הכי שכיחים לתחלואה כפולה הם: הפרעות חרדה אחרות, בעיקר חרדה חברתית, המלווה בהפרעת חרדה מפני פרידה ופוביה ספציפית. התנהגויות מתנגדות לא מופיעות בילדים עם מוטיזם חלקי. עיכובים התפתחותיים יכולים גם להופיע אצל חלק מהילדים עם מוטיזם חלקי.

בעיית התנהגות לא הולמת אצל ילדים- קריטריונים

בעיית התנהגות לא הולמת אצל ילדים- קריטריונים

במסגרת פרוייקט הקריטריונים של ספר האבחנות האמריקאי

הפרעת התנהגות חמורה – Conduct Disorder

A. דפוס התנהגות עקבי חוזר ומתמשך שבו הזכויות הבסיסיות של אחרים או נורמות חברתיות תואמות גיל עיקריות, או כללים, מופרים, כפי שבאו לידי ביטוי בלפחות שלושה מתוך 15 הקריטריונים במשך 12 חודשים מתוך כל אחת מהקריטריונים למטה, כאשר לפחות אחד הקריטריונים התקיים למשך 6 חודשים:

תוקפנות לאנשים ולחיות

1. לעתים קרובות בריונים, מאיימים, או מטילים אימה על אחרים.

2. לעתים קרובות יוזם קרבות פיזיים.

3. השתמשו בנשק שיכול לגרום לנזק גופני חמור לאחרים (למשל ,מחבט, לבנים, בקבוק שבור, סכין, אקדח).

4. היה אכזרי פיזית לאנשים.

5. היה אכזרי פיזית לבע”ח.

6. גנב/גזל תוך התמודדות עם קורבן ( למשל שוד, חטיפת ארנק, סחיטה, שוד מזוין).

7. אילץ מישהו לפעילות מינית

הרס של רכוש

8. עוסק במתכוון במסגרת/סביבת אש מתוך כוונה של גרימת נזק חמור.

9. באופן מכוון הרס רכוש אחרים (שלא ע”י הפעלת/מסגרת אש).

מרמה או גנבה

10. פרץ לבית של מישהו אחר, בנין או מכונית.

11. לעתים קרובות משקר כדי להשיג סחורות (goods) או טובת הנאה או מעדיף להימנע מהתחייבויות ( כלומר “חסרונות” אחרים).

12. גנב פריטים בעלי ערך לא טריוויאלי מבלי להתעמת עם הקורבן (לדוגמא, גניבה מחנויות, אך ללא פריצה; זיוף).

הפרות חמורות של חוקים

13. לעתים קרובות נשאר בחוץ בלילה למרות איסורי הורים, מתחיל לפני גיל 13.

14. ברח מהבית בין לילה לפחות פעמיים בזמן שגר עם ההורים או בבית ההורים הפונדקאים, או פעם אחת מבלי לחזור לתקופה ארוכה.

15. לעתים קרובות בורח מביה”ס , מתחיל לפני גיל 13.

B. ההפרעה בהתנהגות גורמת לפגם משמעותי מבחינה קלינית בתפקוד החברתי, אקדמי או תעסוקתי.

C. אם היחיד הוא בן 18 ומעלה, קריטריונים לא ייענו להפרעת אישיות אנטיסוציאלית.

 צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג  ד”ר אילן טל בקישור

מאפיין/ציין אם:

312.81(F91.1) סוג של תחילת הילדות: אנשים הראו לפחות אחד מהסימפטומים המאפיינים של הפרעת ההתנהגות לפני גיל 10.

312.81(F91.2) סוג של תחילת גיל ההתבגרות: אנשים הראו שום סימפטומים מאפיינים של הפרעת התנהגות לפני גיל 10.

312.89(F91.9) הופעה לא מוגדרת: קריטריון עבור אבחנה של הפרעת התנהגות נמצא, אבל אין מספיק אינפורמציה זמינה בכדי לקבוע אם ההתחלה של הסימפטום הראשון היה לפני או אחרי גיל 10.

ציין אם:

עם רגשות פרו-חברתיות מוגבלות: עבור מאפיין זה אצל האדם היה חייב היה להופיע לפחות שניים מהקריטריונים הבאים באופן עקבי למשך לפחות 12 חודשים , במערכות יחסים /ומסגרות מרובות. מאפיינים אלו משקפים את דפוס האינדיבידואל של תפקודים רגשיים ובינאישיים לאורך תקופה זו ולא רק מפגשים מזדמנים בכמה סיטואציות. לכן, כדי ליישם הקריטריון למאפיין , יש צורך במגוון מקורות מידע. בנוסף ללדיווח העצמי של הפרט, חשוב להעריך דיווחים של אחרים אשר מכירים את הפרט לאורך זמן (לדוגמא, הורים, מורים, עמיתים לעבודה, משפחה מורחבת, קבוצת השווים).

העדר חרטה או אשמה: לא מרגיש רע או אשם כאשר עושה משהו רע ( לא לכלול חרטה שמופיעה רק כאשר נתפס ו/או צפוי לעונש). האינדיבידואל מראה חוסר עניין כללי בנוגע להשלכות השליליות של מעשיו. לדוגמא, האינדיבידואל לא חש חרטה אחרי שפגע במישהו או שלא אכפת לו מההשלכות של שבירת כללים.

קשוח- העדר אמפטיה: מתעלם ולא מתעניין ברגשות אחרים. האדם מתואר כקר ואדיש. האדם נראה יותר מתעניין בנוגע להשפעות/תוצאות של מעשיו על עצמו, יותר מאשר לתוצאות על אחרים, אפילו כאשר המעשים מסתיימים בנזק משמעותי לאחרים.

לא מתעניין בהופעה: לא מביע עניין בנוגע להופעה דלה/בעייתית בביה”ס, בעבודה, או בפעילויות חשובות נוספות. האדם לא הציג מאמץ הכרחי כדי להראות טוב, אפילו כשהציפיות ברורות, ובד”כ מאשים אחרים בהופעה הדלה שלו.

אפקט רדוד או חסר: לא מביע רגשות או מראה תחושות/רגשות לאחרים, חוץ מדרכים שנראות רדודות, לא כן, או שטחי (לדוגמא, מעשים שמנוגדים לרגשות שמוצגים, יכול “להדליק” “ולכבות” רגשות במהירות) או כאשר ביטויים רגשיים מופיעים כדי לזכות ( לדוגמא, רגשות מוצגים כדי לתחמן או לאיים על אחרים).

מאפיין חומרה נוכחי:

מתון: מעט אם בכלל בעיות ההתנהגות הקיימות בכדי לאבחן נמצאות, ובעיות ההתנהגות יוצרות , באופן יחסי, נזק קטן לאחרים (לדוגמא, משקר, השתמטות/היעדרות, נשאר בחוץ אחרי חשכה בלי הסכמה, שבירת כללים נוספים).

בינוני: מספר בעיות ההתנהגות והשפעתם על אחרים הוא ביניים בין אלו שסווגו מתון לאלו שסווגו חמור (לדוגמא, לגנוב מבלי להתעמת עם הקורבן, ונדליזם).

חמור: בעיות התנהגות רבות בנוסף לאלו הנדרשות בכדי לאבחן קיימות, או שבעיות ההתנהגות גורמות נזק רב לאחרים (לדוגמא, מין כפוי, אכזריות פיזית, שימוש בנשק, גניבה תוך כדי עמידה מול הקורבן, פריצה).

ODD- בעיית שליטה בדחפים אצל ילדים

ODD- בעיית שליטה בדחפים אצל ילדים

קריטריונים לפי DSM

הפרעת מתריסות והתנגדות – Oppositional Defiant Disorder

קריטריונים אבחוניים:

  1. דפוס מצב רוח כעוס ורגזני, התנהגות ווכחנית ומתריסה או נקמנית שנמשך לפחות 6 חודשים כאשר מתקיימים לפחות ארבע סימפטומים מהקטגוריות הבאות ונצפים בזמן אינטראקציה  עם לפחות אדם אחד שאינו אח או אחות.

מצב רוח רגזני, שמתרגז בקלות

  1. לעיתים קרובות מאבד סבלנות
  2. מתרגז ומתעצבן בקלות לעיתים קרובות
  3. כעוס ומתרעם לעיתים קרובות

התנהגות ווכחנית ומתריסה

  1. מתווכח עם גורם סמכות או אם מדובר בילדים ומתבגרים אז עם מבוגרים לעיתים קרובות.
  2. לעיתים קרובות מתמרד ומסרב להיענות לדרישות מגורמי סמכות או מסרב לציית לחוקים.
  3. מציק, מרגיז אחרים באופן מכוון לעיתים קרובות
  4. מאשים אחרים בטעויות שלו/ שלה לעיתים קרובות.

נקמנות

  1. התנהג בצורה נקמנית וזדונית פעמיים בחצי השנה האחרונה.

הערה:

תדירות ומשך התנהגויות אלו משמשות להבדיל בין התנהגויות שבגבול הנורמלי לבין התנהגויות שמהוות סימפטומים.  עבור ילדים שמתחת לגיל 5 , התנהגויות אלו צריכות להופיע ברוב הימים לתקופה של שלפחות 6 חודשים אלא אם צוין אחרת .( קרטריון A8)  בעבור אחדים בגיל חמש ומעלה התנהגויות אלו צריכות להופיע לפחות פעם בשבוע  למשך  תקופה של לפחות חצי שנה אלא אם צוין אחרת ( קרטריון 8A).  בזמן שהקריטריונים מציינים רמה מינימלית של תדירות בכדי להגדיר סימפטומים, גורמים נוספים צריכים להילקח בחשבון כגון, האם התדירות והועצמה של ההתנהגויות הן מחוץ לטווח הנורמלי  בהקשר לרמה ההתפתחותית, מין ותרבות של אותו אדם.

  1. ההפרעות בהתנהגויות מתקשרות למצוקה של הסובל מההפרעה או מצוקה בקרב הקרובים אליו ( משפחה, חברים, עמיתים לעבודה ) או שהן מפריעות ומשפיעות באופן שלילי על חיי החברה, לימודים, תעסוקה ואזורים חשובים אחרים בתפקוד חברתי.
  1. התנהגויות אלו לא יכולות להופיע רק בזמן התקף פסיכוטי, שימוש בסמים, דיכאון והפרעה דו קוטבית.

מצייני חומרה:

חלשה: הסימפטומים מוגבלים למיקום, סטינג, אחד בלבד( בית, או בית ספר, עבודה או בנוכחות עמיתים.

מתונה:  חלק מהסימפטומים מופעים בלפחות 2 מקומות.

חמורה: חלק מהסימפטומים מופיעים בשלושה מקומות או יותר.

 

מציינים

בעלי הפרעת התנגדות מתריסה יכולים להראות סימפטומים רק בבית או ו רק עם קרובי משפחה.  אך יחד עם זאת ככל שהסימפטומים מעמיקים יותר כך הם אינדיקציה לחומרת המצב.

תכונות האבחון

האפיונים המרכזיים של הפרעת התנגדות מתריסה הם דפוס חוזר של כעס, מצב רוח רגזני, ווכחני, התנהגות מתריסה ונקמנות בתדירות גבוהה לאורך זמן.  בעלי ההפרעה יכולים להפגין בעיות התנהגותיות בלבד ללא סימנים של מצב רוח שלילי.  אך יחד עם זאת, בעלי ההפרעה שמראים סימנים של בעיות  מזג ומצב רוח בהכרח יפגינו גם בעיות התנהגותיות.  בעלי ההפרעה יכולים גם לבטא אותה רק במקום ( SETTING) אחד כשלרוב זה הבית.  אנשים שמראים מספיק סימפטומים שיכולים לענות על האבחנה ,אפילו אם רק בבית, יכולים לפגוע באופן משמעותי בקישורים ובתפקוד החברתי שלהם.  יחד עם זאת, במקרים חמורים יותר הסימפטומים יכולים להופיע במספר מקומות או הקשרים סביבתיים. מידת עומק והתרחבות הסימפטומים נותנת אינדיקציה לגביי חומרת ההפרעה.

חשו מאד  שהתנהגות האדם תבחן ותימדד במספר הקשרים סביבתיים ומערכות יחסים.  כמו גם, משום שהתנהגויות אלו סבירות בין אחים חשוב לבדוק ולמדוד בזמן אינטראקציה עם אנשים אחרים.  הסימפטומים של ההפרעה בדרך כלל ברורים יותר באינטראקציות עם מבוגרים או מכרים שהאדם מכיר היטב  אך עדיין יכולים להיות פחות ברורים בזמן בדיקה קלינית.

הסימפטומים של ההפרעה יכולים גם להופיע ברמה מסוימת  אצל אנשים שאינם מאובחנים בהפרעת התנגדות מתריסה . ישנם כמה שיקולי מפתח בכדי להכריע האם ההתנהגויות הן סימפטומטיות בהתאם להפרעת התנגדות מתריסה. הראשון: סף אבחנה של 4 סימפטומים או יותר בתקופה של לפחות 6 חודשים.  השני: תדירות ומשך הסימפטומים צריכים לחרוג מהרמה הנורמטיבית בהקשר  לגילו, מינו והתרבות של אותו אדם.  דוגמא: זה לא סביר עבור ילד בגן להפגין התפרצויות זעם על בסיס שבועי. התפרצויות אלו יחשבו כסימפטום אם יתרחשו על בסיס יומי במשך 6 חודשים לפחות, אם מתקיימים עוד 3 סימפטומים אחרים של ההפרעה ואם התפרצויות אלו גרמו לליקויים שקשורים להפרעה( הילד הוביל לפגיעה ברכוש, התפרצות שהובילה לסילוקו של הילד) .

הסימפטומים הם לרוב חלק מדפוס של בעייתיות באינטראקציה עם אחרים. בעלי הפרעה זו אינם תופסים עצמם ככעוסים, כמתנגדים או מתריסים. במקום זאת, הם לרוב מצדיקים את ההתנהגויות שלהם כתגובה לנסיבות וכתגובה לבקשות לא הגיוניות של האחר.  לכן קשה להבין את התרומה של הלוקה בהפרעה לבעייתיות  באינטראקציות עם האחר שהוא חווה. לדוגמא: יכול להיות שילד עם הפרעת התנגדות מתריסה חווה היסטוריה של דפוס הורות אוין ואכזרי, מה שמקשה לומר האם התנהגות הילד היא זו שיצרה דפוס הורות שכזה או שהתנהגות הילד נובעת מדפוס הורות זה , או שזה שילוב של השניים.  הדיאגנוזה צריכה להתקיים בין אם המטפל מתייחס לנסיבות ההפרעה ובין אם לא. במקרה בו הילד חיי תחת תנאים מחפירים וחווה הזנחה או חוסר טיפול , התייחסות קלינית לצמצום התנאים הללו יכולה בהחלט לעזור.

תכונות נלוות התומכות באבחון

הפרעת התנגדות מתריסה אצל ילדים ומתבגרים שכיחה יותר בקרב משפחות בהן רצף המטפל העיקרי השתנה או משפחות בהן דפוס החינוך והגידול התאפיין בצורה נוקשה, אכזרית, לא עקבית ומזניחה.

2 המצבים/ ההפרעות השכיחות ביותר שמתקיימות לצד הפרעת התנגדות מתריסה הם ADHD, ו CONDUCT DISORDER.

הפרעת התנגדות מתריסה נקשרת עם סיכון גבוה לניסיונות התאבדות.  גם אם הפרעות נלוות אחרות מטופלות ומאוזנות.

שכיחות

שכיחות ההפרעה נעה בין 1%-11% כאשר השכיחות הממוצעת היא  3.3%.  היקף ההפרעה יכול להישנות.  הוא תלוי במין וגיל הילד.  ניכר כי במידה מסוימת ההפרעה שכיחה יותר בקרב גברים ( 1.4:1) לפני גיל ההתבגרות.  היתרון הגברי לא נמצא באופן מובהק במבדקים בקרב מתבגרים ומבוגרים.

התפתחות

הסימפטומים הראשונים של הפרעת התנגדות מתריסה מופיעים לרוב בגיל הגן ולעיתים רחוקות מתחילים להופיע אחרי ההתבגרות המוקדמת.  הפרעת התנגדות מתריסה לרוב מקדימה התפתחות של CONDUCT DISORDER , במיוחד אצל אלו עם התנהגות מתפרצת בילדות    אך יחד עם זאת רבים עם ההפרעה ,ילדים ומתבגרים, לא יפתחו לאחר מכן CONDUCT DISORDER.

בנוסף, הפרעת התנגדות מתריסה   מגדילה את הסיכון להתפתחות הפרעת חרדה והפרעת דיכאון, גם בהיעדר CONDUCT DISORDER  סימפטומים כגון ההתרסה, הווכחנות ונקמנות מהווים סיכון גבוה  CONDUCT DISORDER בעוד שהסימפטומים שקשורים למצב רוח רגזני וכעוס מהווים סיכון גבוה להפרעות רגשיות.

ילדים ומתבגרים עם הפרעת התנגדות תריסה נמצאים בסיכון מתגבר למספר בעיות הסתגלותיות כמבוגרים, כולל, התנהגות אנטיסוציאלית, בעיות שליטה בדחפים, שימוש בסמים, חרדה ודיכאון.  הרבה מההתנהגויות הקשורות בהפרעת התנגדות מתריסה מתגברות בתדירותן במהלך תקופת הגן וההתבגרות.  לכן זה קריטי במהלך תקופות התפתחות אלו שהעוצמה והתדירות של אותן התנהגויות תבחן ותיבדק ביחס למדדים נורמטיביים, לפני יקבע כי אלו תסמינים של הפרעת התנגדות מתריסה.

סיכון ומאפיינים פרוגנוסטיים

טמפרמנט : גורמים רגשיים שקשורים לבעיות בוויסות רגשי ( רמות גבוהות של תגובתיות רגשית, יכולת התמודדות נמוכה עם תסכול)

סביבה : נוקשות, אכזריות ושיטת הורות שאינה עקבית ומזניחה נפוצה בקרב משפחות של ילדים ומתבגרים המאובחנים עם הפרעת התנגדות מתריסה.  שיטות הורות משחקות תפקיד חשוב  בנסיבתיות ההפרעה.

אפיונים גנטיים ופיזיולוגיים

מספר תופעות נוירוביולוגיות נקשרו עם ההפרעה )קצב לב נמוך יותר , מידת תגובה נמוכה יותר לקורטיזול, אי תקינות בקורטקס ואמיגדלה (  אך חשוב לציין שמרבית המחקרים לא הפרידו ילדים עם הפרעת התנגדות מתריסה מילדים עם  CONDUCT  לכן זה לא ברור עם יש תופעות פיזיולוגיות ספציפיות לילדים עם הפרעת התנגדות מתריסה.

סוגיות באבחון בהקשר תרבותי

שכיחות ההפרעה אצל ילדים ומתבגרים באופן יחסי, הינה עקבית בין מדינות שנבדלות מבחינת גזע ותרבות.

השלכות תפקודיות של הפרעת התנגדות מתריסה

כשההפרעה מתקיימת במהלך ההתפתחות הסובלים ממנה חווים לעיתים קרובות קונפליקטים עם ההורים, המורים, חברים ובני זוג.  עימותים אלו, לרוב, מובילים פגם משמעותי בהסתגלות הרגשית , חברתית, אקדמאית ומקצועית של אתו אדם.

 צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג  ד”ר אילן טל בקישור

אבחנה מבדלת

CONDUCT DISORDER– הפרעה זו והפרעת התנגדות מתריסה קשורות שתיהן בבעיות התנהגות שמביאות את הסובל מהן לקונפליקטים עם מבוגרים ועם דמויות סמכות אחרות (מורים, מנהלים).  ההתנהגויות של הפרעת התנגדות מתריסה הן פחות חמורות בטבען מאלו של CONDUCT .  הן אינן כוללות אגרסיביות כפלי אנשים ובעלי חיים, השחתה של רכוש או דפוס התנהגות חוזר של גניבה ומרמה. בנוסף, הפרעת התנגדות מתריסה כוללת בעיות של וויסות רגשי שאינן חלק מההגדרה של CONDUCT.

ADHD- ADHA   בדרך כלל נלווה להפרעת התנגדות מתריסה. בכדי לאבחן בנוסף גם את הפרעת התנגדות המתריסה חשוב לבדוק ולקבוע שהקושי  של אותו אדם להיענות לבקשות של אחרים אינו מתבטא רק בסיטואציות בהן הוא נדרש להפגין מאמץ מתמשך ותשומת לב מתמשכת או סיטואציות בהן נדרש לשבת בשקט.

הפרעות דיכאון והפרעה דו קוטבית-  הפרעות דיכאון והפרעה דו קוטבית לרוב מעורבות בהשפעה שלילית וברגזנות.  כתוצאה מכך, דיאגנוזה של הפרעת התנגדות מתריסה אינה יכולה להתקיים אם הסימפטומים באים לידי ביטוי  אך ורק במהלך אפיזודה של הפרעות מצב רוח.

Disruptive mood dysregulation disorder הפרעת התנגדות מתריסה חולקת עם הפרעה זו את הסימפטומים של מצב רוח שלילי כרוני והתפרצויות זעם.  למרות זאת, החומרה, התדירות והכרוניות של התפרצויות הזעם חמורות יותר בהפרעה זו מהפרעת התנגדות מתריסה.  לכן, רק מיעוט של ילדים ומתבגרים שהתנהגותם מתאימה לקריטריונים של הפרעת התנגדות מתריסה יאובחנו גם בהפרעה זו.  כאשר הפרעת המצב רוח חמורה מספיק כדי לענות לקריטריונים של DISRUPTIVE… לא ניתנת אבחנה של הפרעת התנגדות מתריסה גם אם מתקיימים כל הקריטריונים.

Intermittent explosive disorder – הפרעה זו גם כן מאופיינת במדדים גבוהים של כעס.  למרות זאת, אנשים עם הפרעה זו מראים התנהגות אגרסיבית חמורה כלפי אחרים שאינם חלק מההגדרה של הפרעת התנגדות מתריסה.

Intellectual disability (intellectual development disorder) –   עבור אנשים עם פיגור שכלי, אבחון של הפרעת התנגדות מתריסה ניתן רק במקרים בהם ההתנהגות המתריסה גבוהה באופן מיוחד ממה שנבדק בקרב אנשים שמשתווים בגיל השכלי ובחומרת הפיגור השכלי.

Language disorder – הפרעת התנגדות מתריסה צריכה להיבדל מהקושי בביצוע הוראות שנובע מבעיות הבנה ולקות בשפה (חירשות למשל).

Social anxiety disorder – הפרעת התנגדות מתריסה צריכה להיבדל מהתנגדות שנובעת מפחד מהערכה שלילית שקשורה בהפרעת חרדה חברתית.

תחלואה נלוות ( COMORBIDITY)

שיעורים של הפרעת התנגדות מתריסה גבוהים הרבה יותר בקרב בדיקות של ילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD.   את כנראה כתוצאה מגורמי סיכון רגשיים של שניהם. בנוסף, הפרעת התנגדות מתריסה לרוב מקדימה ל CONDUCT  וילדים, מתבגרים ומבוגרים עם הפרעת התנגדות מתריסה נמצאים ברמת סיכון גבוהה להפרעות חרדה ודיכאון.  מתבגרים ומבוגרים עם ההפרעה מראים גם  שיעור גבוה של שימוש בסמים למרות שעדיין לא ידוע האם משתנה זה בלתי תלו בקו מורבידיות עם CONDUCT .