הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים

הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים

תפקוד יום-יומי עם הפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים

אבחון הפרעות קשב וריכוז הוא כבר הליך נפוץ ומוכר, לא רק בקרב ילדים אלא גם בקרב מבוגרים, הסובלים מהשלכות ההפרעה על תפקודם. ברוב המקרים, מבוגרים המגיעים לאבחון קשב וריכוז מתארים כי בילדותם סבלו מכל הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז אך לא ידעו להצביע על העובדה כי מה שהם חווים זה למעשה ביטוי של הפרעת קשב וריכוז.
הפרעת קשב במבוגרים באה לידי ביטוי בכמה סימפטומים נפוצים: קושי להתמיד במיקוד קשב לאורך זמן, ניתוק של המחשבה בתדירות גבוהה, קושי לשמור על סדר וארגון ונטיה כללית לחוסר ארגון, קושי לעכב תגובות ולשמור על איפוק ונטייה לאימפולסיביות

בקרב מבוגרים, הפרעות קשב וריכוז עשויות לפגוע בתפקוד במגוון תחומים, כמו למשל בלימודים אקדמאים או אחרים, בעבודה אך גם ביחסים בין אישיים – עם בני זוג או הילדים, בני משפחה וחברים. כך למשל, הנטייה של אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז להתקשות בקבלת סמכות, לעמוד בלחצים, להתמיד באופן קבוע במשימות הדורשות ריכוז וקשב  לאורך זמן והנטיה לשכוח משימות או נהלים מסויימים עשויות להוות קושי משמעותי בתפקוד יעיל בעבודה. כך, אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, גם אם בעלי אינטליגנציה גבוהה, כישרון מיוחד או יכולות גבוהות עשויים לפגוע ביכולת שלהם לתפקד באופן יסודי ומאורגן ולעשות רושם מקצועי בעבודה ולא פעם גם להשיג את אמון המעסיק.
מעבר להשלכות של הפרעת קשב וריכוז על הפן המקצועי, יש לה השלכות על היחסים הבין אישיים בתוך המשפחה. כך למשל בני זוג לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז עשויים להתלונן רבות על כך שבן הזוג אינו מקשיב להם, או שמתחיל להקשיב אך משנה נושא באמצע או מתפרץ לדבריהם, כי הוא סובל מהתפרצויות זעם שחולפות, נוטה לאימפולסיביות ולהגיד כל מה שעולה בראשו בלי יכולת לעצור ולהתאפק. ביחסים עם ילדיהם הם עשויים להתקשות לשחק לאורך זמן עם ילדיהם, לעזור בשיעורי בית (בשל הצורך להתרכז ולהתמקד לאורך זמן), ובכלל לשהות לאורך זמן בפעילות עם המשפחה בלי להיות מוסחים בקלות.

על פי רוב, כאשר הפרעת הקשב החלה כבר בילדות, וודאי כאשר לא טופלה, עשויות להיות לה השלכות על דפוסי התנהגות או להביא להתפתחותם של קשיים רגשיים כמו דימוי עצמי נמוך, נטיה לכעס, הסתגרות והתגוננות מפני תגובות הסביבה, חוסר מוטיבציה (כהשלכה משנית של הפגיעה בערך העצמי), נטיה לכוחנות, קושי לקבל מרות או סמכות ועוד. קשיים אלו, גם אם האדם אינו מודע לכך שנובעים מהפרעת קשב וריכוז משפיעים באופן ישיר על התפקוד היום-יומי, לרבות על יכולת ההסתגלות במסגרות תעסוקה, וכאמור, על היחסים הבין אישיים.

טיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז ניתן על ידי פסיכיאטר או נוירולוג בלבד לאחר אבחון מקיף. טיפול משלים לטיפול תרופתי נועד לעזור לאדם להתמודד עם ההשלכות של הפרעת הקשב, בין אם על הדימוי העצמי, ובין אם על דפוסי ההתנהגות השלילים או בקושי במערכות יחסים (בעבודה או משפחתיות). הטיפול הרגשי הינו טיפול ממוקד הנועד לתת כלים יעילים ומיומנויות ספציפיות שיעזרו למטופל להתמודד עם האתגרים שמציבה הפרעת הקשב והריכוז ביום-יום. הטיפול הרגשי משלב טכניקות ושיטות טיפול שונות: טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מיינדפולנס, EMDR, ביופידבק, הרפיות, דימיון מודרך ועוד. כאשר בוחרים את הטיפול הנכון חשוב לפנות לאיש מקצוע מומחה אשר יוכל להתאים את שיטת הטיפול המתאימה לא רק לאבחנה של הפרעת הקשב והריכוז אלא גם לאישיות הספציפית של כל אחד, להשלכות של הפרעת הקשב ולמציאות הייחודית של כל אחד   
צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור 

image
ד"ר אילן טל

הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות DSM5

הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות DSM5

קריטריונים לאבחון

A דפוס קבוע של חוסר קשב ו/או היפראקטיביות-אימפולסיביות שמפריע לתפקוד או התפתחות, כפי שמאופיינת על ידי (1) ו/או (2)

  • קשב: קיומם של שישה (או יותר) מהסימפטומים הבאים, במשך תקופה של לפחות 6 חודשים. על הסימפטומים להיות אינם הולמים את רמת ההתפתחות של הילד, ובעלי השפעה שלילית על פעילות חברתית, לימודית ותעסוקתית.

הערה:

  • הסימפטומים המופיעים אינם רק ביטוי של התנהגות מתנגדת, מתריסה, עוינת או כישלון להבין משימות או הוראות.
  • עבור מתגברים ומבוגרים (גיל 17 מעלה) – נדרשים לפחות חמישה סימפטומים.

להלן רשימת הסימפטומים:

  • לעיתים קרובות לא מצליח לשים לב לפרטים או עושה טעויות רשלניות בלימודים, בעבודה או במהלך פעילויות אחרות (למשל, בוהה או מחמיץ פרטים, עבודתו אינה מדויקת).
  • לעיתים קרובות מתקשה לקיים קשב במשימות או במשחק (למשל, קשיים להישאר מרוכז במהלך הרצאות, שיחות או קריאה ממושכת).
  • לעיתים קרובות נראה לא מקשיב כאשר מדברים אליו ישירות (למשל, דעתו נראית במקום אחר, גם בהיעדר כל הסחת דעת ברורה).
  • לעיתים קרובות אינו עוקב אחר הוראות ומתקשה לסיים שיעורי בית, מטלות או חובות עבור מקום העבודה (משל, מתחיל משימה אבל במהירות מאבד ריכוז ובקלות סוטה מהנושא).
  • לעיתים קרובות מופיע קושי בארגון משימות ופעילויות (למשל, קושי לנהל משימה רציפה, קושי לשמור על חומרים וחפצים מסודרים, מבולגן, עבודה לא מאורגנת, ניהול זמן דל, מתקשה-נכשל בעמידה בלוחות זמנים).
  • לעיתים קרובות נמנע, סולד או אינו מעוניין לעסוק בפעילויות שדורשות מאמץ מנטלי מתמשך (למשל, למודים או שיעורי בית. עבור מתבגרים ומבוגרים – הכנת דו”חות, מילוי טפסים, סקירת עבודות כתובות ארוכות).
  • לעיתים קרובות מאבד חפצים הדרושים למטלות או לפעילויות (משל, ציוד לימודי, עפרונות, ספרים, כלים, ארנקים, מפתחות, עבודות, משקפיים, פלאפון).
  • לעיתים קרובות מוסח בקלות על ידי גירויים חיצוניים. עבור מתגברים ומבוגרים – ניתן לכלול גם מחשבות שאינן קשורות.
  • לעיתים קרובות שוכח פעילויות יומיומיות – “שכחן” (למשל, לעשות מטלות, שליחויות; עבור מתבגרים ומבוגרים: להשיב לשיחות, לשלם חשבונות, להגיע לפגישות).

 צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג  ד”ר אילן טל בקישור 

  • היפראקטיביות ואימפולסיביות:

קיומם של שישה (או יותר) מהסימפטומים הבאים, במשך תקופה של לפחות 6 חודשים. על הסימפטומים להיות אינם הולמים את רמת ההתפתחות של הילד, ובעלי השפעה שלילית על פעילות חברתית, לימודית ותעסוקתית.

הערה:

  • הסימפטומים המופיעים אינם רק ביטוי של התנהגות מתנגדת, מתריסה, עוינת או כישלון להבין משימות או הוראות.
  • עבור מתגברים ומבוגרים (גיל 17 מעלה) – נדרשים לפחות חמישה סימפטומים.

להלן רשימת הסימפטומים:

  • לעיתים קרובות מתעסק או דופק ידיו או רגליו או נע במושבו.
  • לעיתים קרובות קם מהכיסא בזמן שהשאר נשארים ישובים או מצופים להישאר ישובים (למשל, קם ממקומו בכיתה, במשרד או במקום העבודה, או – בסיטואציות אחרות שנדרשים להישאר במקום).
  • לעיתים קרובות רץ או מטפס באופן שאינו מותאם למצב (במצבים שבהם אין זה הולם). עבור מתבגרים ומבוגרים: יכול להיות מוגבל לתחושת חוסר נוחות.
  • לעיתים קרובות לא יכול לשחק או לעסוק בפעילויות פנאי באופן שקט.
  • לעיתים קרובות מתנהג כאילו הוא “בדרכים”, “מונע על ידי מנוע” (למשל, לא מסוגל או מרגיש שלא בנוח לעמוד בשקט למשך זמן ממושך, כפי שנדרש במסעדות ופגישות; עשוי להיחוות על ידי אחרים כחסר מנוחה או כקשה לעקוב אחריו).
  • לעיתים קרובות מדבר ללא הפסקה.
  • לעיתים קרובות פולט תשובה לפני שנשאלה השאלה בשלמותה (למשל, משלים משפטים של אחרים, לא יכול לחכות לתורו בשיחה).
  • לעיתים קרובות מתקשה לחכות לתורו (משל, תוך כדי המתנה בתור).
  • לעיתים קרובות מפריע או מתפרץ לאחרים (למשל, מתפרץ לשיחה, משחק או פעילות; עשוי להשתמש בדברים של אחרים מבלי לבקש או לקבל את רשותם. עבור מתבגרים ומבוגרים – עשוי לפלוש או להשתלט על מה שאחרים עושים).
  1. B. מספר סימפטומים של קשב ו/או היפראקטיביות-אימפולסיביות היו נוכחות לפני גיל 12.
  1. C. מספר סימפטומים של קשב ו/או היפראקטיביות-אימפולסיביות נוכחים בלפחות שתיים (או יותר) מן מרחבי החיים של הפרט (סטינג). למשל, בבית, בבית הספר, או בעבודה; עם חברים או מקורבים; או בפעילויות אחרות.
  1. D. יש ראיות ברורות שהסימפטומים מפריעים או מפחיתים את איכות התפקוד החברתי, אקדמי או תעסוקתי.
  1. E. הסימפטומים אינם מופיעים באופן בלעדי במהלך סכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת, ואינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת (משל, הפרעות מצב רוח, הפרעות חרדה, הפרעה דיסוציאטיבית, הפרעות אישיות, או חומרים ממכרים).

ציין אם:

הופעה משולבת  – 314.01 (F90.2) – במקרה שבו מופיע גם דפוס של קשב (קריטריון A1) וגם דפוס של היפראקטיביות-אימפולסיביות (קריטריון A2) בשישה החודשים האחרונים.

הופעת קשב – 314.00 (F90.0) – במקרה שבו מופיע דפוס של קשב (קריטריון A1) בלבד, מבלי דפוס של היפראקטיביות-אימפולסיביות (קריטריון A2) בשישה החודשים האחרונים.

הופעת היפראקטיביות-אימפולסיביות – 314.01 (F90.1) במקרה שבו לא מופיע דפוס של קשב (קריטריון A1) אבל כן מופיע דפוס של היפראקטיביות-אימפולסיביות (קריטריון A2) בשישה החודשים האחרונים.

ציין אם

מצב של הפוגה חלקית (רמיסיה): כאשר בעבר כל הקריטריונים לאבחון ההפרעה מולאו, וכיום ישנם מעט מן הקריטריונים להפרעה במהלך ששת החודשים, אולם הסימפטומים עדיין גורמים פגיעה בתפקוד החברתי, אקדמי והתעסוקתי.

ציין מידת חומרה

  • קלה – קיומם של מעט, אם בכלל מהסימפטומים הנדרשים לקבוע את האבחנה. השפעות מינוריות בלבד של הסימפטומים על התחום החברתי או התעסוקה.
  • בינוני  – קיומם של הסימפטומים ברמה שבין “מתון-בינוני” ועד “חמור”.
  • חמור  – קיומם של מספר סימפטומים רב יותר מן אלה הדרושים לאבחון ההפרעה, כמו מספר תסמינים חמורים במיוחד אשר גורמים (בהווה) לפגיעה ניכרת בתפקוד החברתי או התעסוקתי.

להלן הקרטריונים