דה פרסונליזציה, דה ראליזציה

דה פרסונליזציה, דה ראליזציה

הפרעת דפרסונליזציה/דראליזציה – Depersonalization/Derealization Disorder

 צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

  1. נוכחות עקבית או חוזרת של חוויות של דפרסונליזציה, דריאליזציה או שתיהן:
  2. Depersonalization : חוויה של חוסר ממשות, ניתוק, או היות צופה מבחוץ ביחס למחשבות, רגשות, תחושות, גוף, או פעולות (לדוגמא: שינוי תפיסתי, תחושת זמן מעוותת, חוסר ממשות או היעדרות עצמי, חוסר תחושה [numbing] רגשית ו/או פיזית).
  3. Derealization : חוויות של חוסר ממשות או ניתוק ביחס לסביבה (לדוגמא: אנשים או אובייקטים נחווים כלא ממשיים, תחושה של בתוך חלום, ערפל, חוסר חיות, או עיוותים ויזואליים).
  4. במהלך החוויות של דפרסונאליזציה או הדריאליזציה בוחן המציאות לא נפגע.
  5. התסמינים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או ליקויים בתפקודים החברתיים, מקצועיים, או בתפקוד אחר משמעותי.
  6. לא ניתן ליחס את ההפרעה להשפעות פסיכולוגיות של חומרים (סמים/תרופות) או מצב רפואי אחר (לדג’ התקפים).
  7. ההפרעה לא יכולה להיות מוסברת טוב יותר ע”י הפרעה נפשית אחרת כגון : סכיזופרניה, התקף חרדה, הפרעת דיכאון מאז’ורי, הפרעת לחץ אקוטי, PTSD או הפרעה דיסוציאטיבית אחרת.

תלישת שיער וקילוף עור

תלישת שיער וקילוף עור

הפרעת תלישת שיער (טריכוטילומניה) – Trichotilomania (Hair-Pulling Disorder)

א. תלישה חוזרת של השיער, וכתוצאה מכך איבוד/נשירת שיער.

ב. ניסיונות חוזרים ונשנים להקטין או להפסיק את משיכת שיער.

ג. משיכת השיער גורמת למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או פגיעה חברתית, תעסוקתית, או בתחומי תפקוד חשובים אחרים.

ד. משיכת השיער או נשירת שיער היא אינה מיוחסת למצב רפואי אחר, כמו למשל, מצב דרמטולוגי (בעיה בעור).

ה. משיכת השיער אינה מוסברת טוב יותר על ידי התסמינים של הפרעה נפשית אחרת (לדוגמה, ניסיון  לשפר  פגם או ליקוי נתפס במראה בגוף(.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

הפרעת קילוף עור (עור קטיף) – Excoriation (Skin-Picking) Disorder

א. קלוף עור חוזר וכתוצאה נגעים בעור.

ב. ניסיונות חוזרים ונשנים כדי להקטין או להפסיק קלוף עור.

ג. קלוף העור גורם למצוקה משמעותית מבחינה קלינית או פגיעה חברתית, תעסוקתית, או בתחומי תפקוד חשובים אחרים.

ד. קלוף העור אינו מיוחס להשפעות הפיזיולוגיות של חומר (למשל, קוקאין) או מצב רפואי אחר (לדוגמה, גרדת).

ה. קלוף העור אינו מוסבר טוב יותר על ידי סימפטומים של הפרעה נפשית אחרת (למשל, מחשבות שווא או הזיות מישוש בהפרעה פסיכוטית, ניסיון לשפר פגם או ליקוי נתפס במראה בהפרעת dysmorphic גוף, הפרעת תנועה, או מתוך כוונה לפגוע בעצמו בפציעה עצמית nonsuicidal).

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, OCD

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית, OCD

סיכוםOCD – :

בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) נעשית הבחנה בין אובססיות לבין קומפולסיות:

  • אובססיות הן בדרך כלל מחשבות לא רצויות שנכנסות לראשו של הפרט.
  • קומפולסיות הן ההתנהגויות שהאדם משתמש בהן כדי להגיב למחשבות האלו.

חוקרים הציעו ש- OCD נובעת מההגזמה של תכונות רגילות, אשר יכולות להיות ממופות על מסלול התפתחותי. בהסתכלות על סוגי המחשבות שצוינו על-ידי אלה עם OCD נמצאו הקבצות עקביות שהינן קשורות להפרעות נלוות שונות. ב DSM5 -אגירה נחשבת להפרעה נפרדת והיא מוגדרת במונחים של רכישות מוגזמות של חפצים וחוסר יכולת להשליך את החפצים האלה. הפרעות ספציפיות בתפקוד הקוגניטיבי הקשורות ל- OCD כוללות עיכוב תגובה, הסטה מסט רעיונות, זיכרון עבודה ויכולת תכנון, המצביעות על מעורבותם של הקורטקס הפרה-פרונטלי דורסו-לטרלי (DLPFCL), האינסולה, האונה הטמפורלית והפרונטלית והסרבלום. נראה כי OCD עוברת במשפחה, אך עם זאת, קשה להדגים את קיומו של קשר גנטי. גם טיפולים פסיכו פרמקולוגיים וגם טיפולים התנהגותיים הוכחו כיעילים בטיפול ב-OCD. התרופות הנפוצות ביותר הן SSRI ונוגד דיכאון טריציקלי בשם קלומיפראמין. הטיפול הפסיכו-סוציאלי שמחזיק בתמיכה האמפירית הטובה ביותר הוא חשיפה ומניעת תגובה.

דאגנות כפייתית GAD

דאגנות כפייתית GAD

הפרעת חרדה מוכללת – Generalized Anxiety Disorder

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  1. A. הבעה של חרדה ודאגה (ציפיות חרדתיות או של דאגה) המופיעה יותר ימים מאשר לא – במשך 6 חודשים לפחות, כלפי מספר אירועים או פעולות (כגון בעבודה או בביצוע בביה”ס).

  1. B. היחיד מתקשה לשלוט על דאגתו.

  1. C. החרדה והדאגה מקושרים ל- 3 (או יותר) מהסימפטומים (לפחות כמה סימפטומים צריכים להתרחש יותר ימים מאשר לא, במשך 6 החודשים האחרונים).

הערה: לילדים נדרש רק סימפטום אחד.

  • חוסר מנוחה ותחושת מתח והידוק עד לקצה.
  • מתעייפים בקלות.
  • קושי להתרכז או “בלאק אאוט”.
  • רגזנות/זעפנות.
  • מתח בשרירים.
  • הפרעות בשינה (קושי להירדם או להישאר ישן או שהשינה חסרת שקט ואינה מספקת.

  1. D. החרדה, הדאגה או הסימפטומים הפיזיולוגיים גורמים למצוקה קלינית משמעותית או ליקוי/קלקול באזורי התפקוד החברתיים, תעסוקתיים או באזורי תפקוד משמעותיים אחרים.

  1. E. לא ניתן לייחס את ההפרעה להשפעות פיסיולוגיות של חומרים (כגון שימוש לרעה בסמים, תרופות) או למצב רפואי אחר (כגון פעילות יתר של בלוטת התריס).

  1. F. ההפרעה אינה יכולה להיות מוסברת ע”י הפרעה מנטאלית/נפשית (כמו חרדה או דאגה מהתקפת פאניקה בהפרעת פאניקה, הערכה שלילית בהפרעת חרדה חברתית (חרדה חברתית), זיהום או הידבקות או אובססיות אחרות בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, פרידה מדמויות היקשרות בהפרעת חרדה מהיפרדות, תזכורות לאירועים טראומטיים בהפרעה פוסט טראומטית, עליה במשקל באנורקסיה נברוזה, תלונות פיסיות בהפרעת סימפטומים סומאטיים/גופניים, פגמים או סדקים בהופעה החיצונית כמו בהפרעה של body dysmorphic disorder, מחלה רצינית בהפרעת חרדה ממחלות, או התכנים של אמונות שווא בסכיזופרניה או בהפרעת דילוזיונית.

אגורפוביה, פחד ממקומות צפופים

אגורפוביה, פחד ממקומות צפופים

אגורפוביה – Agoraphobia

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  1. פחד מסומן/מצוין או חרדה של שניים (או יותר) מחמשת המצבים הבאים:
  1. שימוש בתחבורה ציבורית (לדוגמה: מכוניות, אוטובוסים, רכבות, אניות ומטוסים).
  2. שהייה במקומות פתוחים (לדוגמה: מגרשי חניה, שווקים וגשרים).
  3. שהייה במקומות סגורים (לדוגמה: חנויות, תיאטרון, קולנוע).
  4. עמידה בתור או שהייה בתוך קהל.
  5. שהייה לבד מחוץ לבית.

  1. B. היחיד פוחד או נמנע ממצבים אלה עקב המחשבה שבריחה ממצבים אלה תהיה קשה או שלא תהיה עזרה זמינה במקרה של התפתחות של סימפטומים דמויי פאניקה או סימפטומים אחרים של שיתוק או מבוכה (לדוגמה: פחד ליפול לזקנה; פחד מאובדן שליטה/אובדן יכולת ההבלגה).

  1. C. מצבי האגורפוביה מעוררים כמעט תמיד פחד או חרדה.

  1. D. מצבי האגורפוביה יוצרים הימנעות תמידית, דורשים נוכחות של ליווי/בן לוויה או שהם נמשכים עם פחד או חרדה אינטנסיביים.

  1. E. הפחד או החרדה הם ללא פרופורציה לסכנה האמיתית המוצעת ע”י המצבים האגורפוביים ולהקשר הסוציו-תרבותי.

  1. F. הפחד, החרדה או ההימנעות היא עקבית ונמשכת 6 חודשים או יותר.

  1. G. הפחד, החרדה או ההימנעות יוצרים מצוקה קלינית משמעותית או ליקוי/קלקול באזורי התפקוד החברתיים, תעסוקתיים או באזורי תפקוד משמעותיים אחרים.

  1. H. במידה וקיים מצב רפואי אחר (כגון מחלות מעי דלקתיות או פרקינסון) הפחד, החרדה או ההימנעות יהיו מוגזמים/מופרזים בבירור.

  1. I. הפחד, החרדה או ההימנעות אינם יכולים להיות מוסברים ע”י סימפטומים של הפרעה נפשית אחרת, כמו למשל, הסימפטומים אינם מוגבלים לפוביה ספציפית, מסוג פוביה מצבית; הם אינם מערבים רק מצב חברתי (כמו בהפרעת חרדה חברתית); והם אינם קשורים באופן בלעדי לאובססיות (כמו ב- OCD), פגמים או סדקים בהופעה החיצונית (כמו בהפרעה של body dysmorphic disorder), תזכורות לאירועים טראומטיים (כמו ב- PTSD) או פחד מפני היפרדות (כמו בהפרעת חרדה מהיפרדות).

הערה: אגורפוביה מאובחנת ללא התחשבות בנוכחותה של הפרעת פאניקה. במידה והפרזנטציה של היחיד פוגשת קריטריון של הפרעת פאניקה ולאגורפוביה   –  שתי הדיאגנוזות צריכות להיות מצוינות.