אבחון אוטיזם בגיל המבוגר,  אספרגר

אבחון אוטיזם בגיל המבוגר,  אספרגר

פעמים רבות ילדים שלא אובחנו עם אוטיזם,  למרות שהם היו על הספקטרום האוטיסטי,  ממשיכים להתמודד עם זה גם בגיל מבוגר ועדיין לא להיות מאובחנים.  הסיבות המרכזיות לכך הן שבחלק מהמקרים מדובר בתפקוד גבוה,  לרוב מכיוון שהבעיות החברתיות לא כ”כ קשות ושמנת המשכל היא רגילה,  גבוהה או גבוהה מאד,  והיא מפצה על הבעיות האחרות. 

בגיל מבוגר יותר,  אנשים אלו מצליחים להסתדר,  חלקם מתחתנים ומגדלים ילדים,  אבל הבעיות התקשורתיות לא נעלמות. הם מתקשים להבין לעיתים סיטואציות חברתיות עד כדי כך שהם עלולים להמנע מהן,  מתקשים לווסת את עצמם במצבים רגשיים,  רגישים או לא רגישים בכלל לרעש או טמפרטורה,  מתעסקים בדברים טכניים,  לעיתים באופן אובססיבי,  נהנים מפעילות לא חברתית,  חזרתיים,  ועוד ועוד. 

במקרים מסויימים זה כמעט ולא מפריע להם, כך מתכנתים יכולים לשבת ולתכנת שעות על שעות,  להגיע הביתה מאוחר,  וסך הכל לתפקד באופן סביר.  הבעיות מתחילות כשחלק מהילדים גודלים.  לפעמים אחד מהם מאובחן פתאום על הספקטרום,  או שגידול הילדים דורש אינטראקציה חברתית שעלולה להיות קשה עבורם. 

הטיפול בגיל מבוגר מורכב הרבה יותר.  קשה יותר,  אבל בהחלט אפשרי לעזור להם לתפקד טוב יותר,  ללמוד כישורים חברתיים ולהיות פחות “מוזרים” או נמנעים

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור. לפרטים על ד”ר (אילן) טל– מיקום וטלפון בקישור.

איך להתמודד עם דיכאון בעבודה

איך להתמודד עם דיכאון בעבודה

דיכאון בעבודה – יש דבר כזה

  • כל אדם חווה במהלך חייו רגשות של עצב, מועקה נפשית, דכדוך או מרה שחורה, אך בקרב אנשים הסובלים מדיכאון קליני, ממשיכים רגשות אלו להיות מנת חלקו של האדם לאורך שבועות וחודשים, ואם אינו מקבל טיפול, אפילו לאורך שנים.
    הדיכאון נגרם בין השאר גם בשל חוסר איזון של כימיקלים במוח, ולמרות זאת אנשים נוטים להאשים את עצמם או את קרוביהם. דיכאון ניתן לטיפול, כפי שניתן לטפל במחלות אחרות. חלק מהאנשים הלוקים בדיכאון, עלולים ללקות בדיכאון חמור יותר מהרגיל. מצב כזה  יכול להופיע לאחר אירוע מסוים, סטרס (לחץ) או תורשה. במקרים מסוימים אין גורם הנראה לעין. עם מתן טיפול מתאים, ברוב המכריע של המקרים, ההחלמה אפשרית.
    המפתח ליציאה מהמצב הזה, היא הנכונות לקבל עזרה.

    דיכאון תעסוקתי – על מה ולמה? 

    123 מליון אנשים ברחבי העולם סובלים מדיכאון. מחקרים רפואיים מצביעים על כך שהסיכוי ללקות בדיכאון מאז’ורי  נע סביב 10 אחוז בקרב גברים ויותר מ- 20 אחוז בקרב נשים
    דיכאון מוגדר כמחלה שכיחה  ומורכבת, המשפיעה על 123 מיליון אנשים ברחבי העולם. דיכאון הנגרם כתוצאה מעבודה או מתנאי עבודה, הוא אחד הגורמים להתמודדות של אנשים ברחבי העולם עם דיכאון מאז’ורי.
    בדרך כלל לעבודה נודעת השפעה טובה על אנשים, מכיוון שעבודה קבועה גורמת לסיפוק עצמי, ולהערכה מהסביבה. ידוע כי אנשים שפוטרו, או כאלה המסתובבים מובטלים במשך חודשים רבים, נתונים לסיכון גבוה יותר ללקות בדיכאון לעומת אנשים הממשיכים לעבוד.
    בעקרון, אין ראיות חותכות לכך שתנאי עבודה עלולים לגרום ישירות לדיכאון, אך ישנם מצבים שבהם לחצים קשים בעבודה, בשילוב עם בעיות בבית או אירועים אישיים, עלולים לגרום לדיכאון.
    ישנן עבודות העלולות להביא את העובד לידי אומללות – עבודות בהן העובד אינו יכול להביא את כישוריו לידי ביטוי, או עבודות מונוטוניות מדיי הגורמות לעובדים למאוס בהן.
    מצבים של חוסר ודאות לגבי טיב הביצועים או לגבי שינויים בסביבת העבודה, עלולים גם הם לגרום למתחים ולדאגות. בוסים נוקשים, הרודים בעובדים ומותחים עליהם ביקורת, מחמירים עוד יותר את המצב.
    תנאי עבודה גרועים, כמו משרדים צפופים או מפעלים רועשים מדיי, עלולים לגרום לעובדים לתחושת מתח ודחק. העובדים ירגישו מתוסכלים גם אם אין להם כל זכות דיבור לגבי אופן ארגון העבודה שלהם, או כשההחלטות נכפות עליהם מלמעלה בלי כל דיון.

    איך מתבטא  דיכאון בעבודה? 
    1. דיכאון אחרי חופשה – סוג ראשון של דיכאון נובע משיבה לעבודה אחרי סוף שבוע, פגרת חג או חופשה ארוכה בחו”ל, לקראת חזרה למטלות הממתינות על השולחן. כדי להימנע מכניסה ל”מרה שחורה” עקב החזרה לעבודה, ניתן “להתכונן” לקראת מועד החזרה לעבודה: להרים טלפון לקולגה, להתעדכן לגבי המתרחש במחלקה, וליצור מעין הכנה מוקדמת, שמקלה את ההשתלבות  מחדש בעבודה בעקבות החופשה.
    2.   שחיקה – עובדים שלאחר שנים רבות הגיעו לקצה גבול יכולותיהם. כיום, המונח כולל גם חוויות קצרות טווח בעבודה, שתוצאותיהן עלולות להיות תסכול או ניכור. קורבנות של שחיקה עלולים להפך לדיכאוניים קליניים, לבעלי הפרעה נפשית או להידרדר להתנהגות אנטי-סוציאלית ולהתמכרות לאלכוהול או לסמים. הסימפטומים הגלויים של שחיקה עשויים לכלול שינויים בגישה של האדם, בהתנהגותו ובביצועיו. קורבן השחיקה עלול ללקות בהתקפי זעם ולהפגין התנגדות להתערבות של חברים לעבודה או של הממונים עליו.
    3. הפרעת ההסתגלות – זו הצורה הנפוצה ביותר של דיכאון במקום העבודה. ההערכה היא, שרבע מהאנשים יכולים להתמודד עם שינוי מלחיץ בלי הנד עפעף, ושכמחצית מהאנשים יכולים להסתגל לשינוי מלחיץ תוך מספר שבועות. הרבע הנותר חווה קשיים ממושכים, שעלולים להוביל לדיכאון קליני. מאחר שבמקומות העבודה כיום מתרחשים שינויים ללא הרף, הפרעת ההסתגלות נמצאת בעלייה ברורה. רוב ההשפעות של הפרעת ההסתגלות הן פנימיות, ולא נגלות לעין. תגובות פנימיות אלו במוקדם או במאוחר יופיעו בהתנהגות, אך ייווצר קושי להגיע לסיבה האמתית שמובילה להתנהגות. ייתכן שהעובדים יסטו מהיעדים שלהם או יתקשו בפתירת בעיות. האחראים יכולים, שלא במודע, להחמיר את המצב ע”י  כך שיבואו בתלונות על הליקויים בעבודה. חשוב לציין שברמות לחץ גבוהות מידי עלולים רוב האנשים לפתח סימפטומים דכאוניים,  גם אלו שלכאורה נחשבים חזקים מבחינה נפשית.
    4. דיסטימיה (dysthymia)- צורה זו של דיכאון מתחילה לעתים קרובות באופן איטי, שכמעט אינו מורגש, ומתעצמת עם הזמן או תחת לחץ. צורת דיכאון זו עלולה לכלול סט מורכב של סימפטומים כגון חוסר התלהבות, חוסר אנרגיה, הערכה עצמית נמוכה ומחסור כללי בריכוז. דיסטימיה מופיעה בדרך-כלל לפני גיל 30 ומשפיעה על 4 אחוז מהאוכלוסייה, כאשר הסימפטומים שכיחים יותר בקרב נשים, וכן כרוניים יותר. חלק מקורבנות הדיסטימיה עלולים להדחיק את הבעיה ע”י הגדלת מאמציהם בעבודה או הפגנת עוינות.
    5. דיכאון קליני (major depression). הסוגים הקודמים של דיכאון אינם כוללים את התופעות הדיכאוניות המתקדמות יותר כמו הפרעת הדיכאון הקליני, מלנכוליה וביפולריות, שעלולים להצריך טיפול ארוך טווח ואף אשפוז.

    כיצד מתבטא דיכאון במקום העבודה? 
    דיכאון של עובד במקום העבודה מורגש בדרכים הבאות: האטת קצב העבודה, עשיית שגיאות תכופות, אובדן יכולת הריכוז, שכחנות, איחורים לעבודה או לישיבות, היעדרויות, סכסוכים עם העמיתים לעבודה, חוסר יכולת להאציל סמכויות, השקעת מאמצים מופרזים בעבודה, או ניסיון להשקיע מאמצים מופרזים.

    כיצד מאבחנים דיכאון אצל עובדים? 
    סקרים או מבחני “בחן את עצמך” כדוגמת זה המובא כאן, יכולים להוות כלי לאיתור עובד החש בדיכאון, אם הוא עונה בחיוב על מרבית השאלות:
    לעיתים קרובות אני חסר מנוחה ורגזן במקום העבודה ובבית
    השינה שלי לא סדירה, חושב על העבודה ומוטרד ממנה
    אני ישן יותר מידי
    אני ישן פחות מידי
    אני לא נהנה מתחביבים/פעילות פנאי או שעות עם חברים ומשפחה
    אני מתקשה להסתדר עם המחלות האחרות שלי
    אני סובל מכל מיני כאבים ואין הקלה למרות כל הניסיונות
    לעיתים קרובות יש לי:
    בעיות עיכול
    כאבי ראש וגב
    כאבים בלתי מוגדרים
    כאבים בחזה
    משקלי השתנה באופן משמעותי
    חלק מהסימפטומים ממשיכים מעבר לשבועיים
    אני מרגיש שעבודתי, משפחתי וחברי סובלים בעקבות בעיות עלו
    יש דיכאון במשפחתי
    יש לי מחשבות אובדניות

    איך מתמודדים עם דיכאון? 
    באופן כללי, יש להיות מודעים. ככל שגדלה המודעות לדיכאון ולסימפטומים שלו, כולל סימפטומים פיזיים וככל שמגיעים לאיש מקצוע לשם קבלת עזרה מקצועית בשלב מוקדם ככל האפשר, כך נוכל לצמצם באופן המרבי את הפגיעה של הדיכאון. אדם שנקלע לדיכאון הנגרם בעקבות העבודה או מקום העבודה שלו, יכול לשפר את מצבו לו ינסה לשנות את התנאים בעבודה אבל לרוב זה לא יספיק.
    למנהלים במקום העבודה תפקיד חשוב בכל הקשור ביחס לעובדים, ובמניעת הידרדרות העובד למצב דיכאוני: מנהלים המסוגלים לשתף את העובדים בחזון ארוך הטווח של החברה ולהסביר להם לאן חותרת החברה, מקטינים את הסכנה שהעובדים יחושו דיכאון תעסוקתי. הם יגלו עובדים הנכונים למאמץ גדול מהרגיל כדי להשיג את המטרות העסקיות של החברה,  ובעיקר יחושו משמעות וסיפוק מעבודתם.
    כמו כן התייחסות אישית של המנהל אל העובד והטלת משימה בדרך של מגע אישי ושיחה פנים אל פנים,  עשויה לחולל פלאים. בדרך זו העובד יהיה מוכן להתאמץ ולהנות במקום העבודה

    כיצד ניתן להתגבר על דיכאון שמקורו בעבודה? 
    ישנן מספר שיטות שבאמצעותן ניתן להתגבר על דיכאון שמקורו בעבודה:
    טיפול פסיכותרפי – קיימים סוגים רבים של טיפול באמצעות שיחות שיכולים להקל מאד על האדם הסובל מדיכאון ולהחזירו למסלול חיים תקין. פסיכולוג ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש יכולים לסייע ולתת תמיכה משמעותית, עד לחזרה לשגרת החיים. השתתפות בקבוצות תמיכה, גם היא יכולה להיות מועילה. באופן כזה, גם האדם הסובל מדיכאון וגם קרוביו יכולים לחלוק בחוויות, לדון בדרכי ההתמודדות ולהעניק משענת ותקווה. עם זאת חשוב לזכור שקבוצות תמיכה אינן תחליף לטיפול מקצועי, לרוב קבוצות תמיכה לא ממליצות על טיפול ספציפי. ניתן לאתר קבוצות תמיכה דרך קבוצות סנגור.
    אורח חיים בריא
    התעמלות ותזונה משופרות עוזרות לשיפור ההרגשה הכללית. במקרים מסוימים חיפוש בתחום רוחני מועיל אף הוא.
    קבלת תמיכה משותף או חבר לחיים
    שותף תמיכה הוא אדם המחויב לתהליך ההחלמה. אדם זה מספק את העידוד הנחוץ על מנת לעזור לך להאמין שאפשר להתגבר על הדיכאון. בתחילת הדרך אולי קשה לקבל עזרה בגלל הבושה, חוסר הבנה, תחושה של חוסר ערך עצמי ופחד לאבד עצמאות, אך ישנם אנשים שאפשר לבקש מהם עזרה, חשוב להיות מוכן לקבל את עזרתם בעיתוי הנכון.
    טיפול תרופתי אנטי דכאוני
    בניגוד לטיפול ציבורי,  בטיפול פרטי,  לא חובה ליטול תרופה. עם זאת, יש מטופלים רבים שמעדיפים טיפול תרופתי. מציאת הטיפול הרפואי המתאים חיונית ומגבירה את הסיכויים להחלמה.
    גורמים רבים משפיעים על בחירת התרופה המתאימה. הבחירה נעשית בשיתוף המטופל ובהתייעצות איתו, ומתבססת על בטיחות, סיבולת, עלות, קלות ביצוע, בעיות רפואיות אחרות והאינטראקציה בין טיפולים שונים.
    בדרך כלל מתחילים להרגיש את השפעת התרופות אחרי תקופה של שניים עד ארבעה שבועות. אם לא חל שיפור אחרי שמונה שבועות, חשוב ליידע את הרופא המטפל והוא יכול לשנות את המינון או את התרופה.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור. לפרטים עלד”ר (אילן) טל– מיקום וטלפון בקישור

טיפול בדיכאונות של בני נוער וילדים

טיפול בדיכאונות של בני נוער וילדים

הטיפול

הן במקרה של דיכאון קליני והן במקרה של דיסתימיה בקרב ילדים, יש לפנות ללא דיחוי לאבחון ולבניית תכנית טיפולית על ידי גורם מומחה. במרפאתנו ייערך האבחון על ידי הצוות המטפל באופן אמפתי ורגיש, והטיפול יינתן רק לאחר התייעצות עם ההורים והמתבגר, כך שיותאם לו אישית ככל הניתן, ויתחשב ברצונותיו וברגישויותיו.

ההמלצה הראשונה אצל ילדים היא להגיע לטיפול פסיכולוגי אצל מומחה לטיפול בילדים. רק לאחר מכן, ועל פי המלצה, כדאי להגיע לטיפול של פסיכיאטר. הטיפול בדיכאון בקרב ילדים יכלול טיפול בילד עצמו, אך גם טיפול מערכתי במשפחה כולה. כדי לעזור לילד לצאת מהמשבר, צריכה המשפחה, המהווה את העוגן התומך, להתגייס לכך. ההורים ובני המשפחה הם חלק בלתי נפרד מהטיפול, כשגם הם זקוקים להכוונה ולתמיכה.

ברוב המקרים, הטיפול המערכתי על ידי פסיכולוג מספיק, ודי בכך כדי לסייע לילד לצאת מהמשבר. אך במקרה שהדיכאון אינו חולף, יש להגיע לטיפול אצל פסיכיאטר המתמחה בהפרעות ילדים. הפסיכיאטר יתווה טיפול תרופתי מתאים במינונים רגישים, כך שלא יפגעו בהתפתחות התקינה של הילד.

דיכאון בקרב בני נוער

בני הנוער נמצאים בתקופה מבלבלת, שבה בנוסף להתפתחות הפזיולוגית והשינויים ההורמונליים והגופניים הנלווים לה, הם גם מתפתחים מבחינה רגשית ונפשית, ולעתים נדמה שהם נמצאים במעין רכבת הרים העולה ויורדת בקיצוניות ומטלטלת את עולמם.

המתבגרים נמצאים בתקופה שבה הם מעצבים את הזהות שלהם – הן העצמית והן המינית, הם יוצרים קשרים חברתיים ורומנטיים ראשונים, ונעים על הרצף שבין הרצון לפתח עצמאות ולעמוד על דעתם, לבין התלות בהורים והמחויבות שיש להם לסור למרותם.

הקונפליקטים הלא פשוטים שבהם נמצאים בני הנוער, עלולים לגרום להם לתחושות של תסכול ולהעלות חרדות ותחושות של ירידה בהערכה העצמית ובדימוי העצמי. הם עסוקים במיניות המתפתחת, במראה החיצוני, בגיבוש תפיסות העולם וגיבוש הערכים שלהם – כל אלה בתקופה עמוסה למדי של לימודים ומטלות נוקשות, כשמצופה מהם להתמודד עם כל אלה באופן המיטבי, כך שיהיו ילדים ותלמידים מוצלחים, ישאפו למצוינות ויגיעו להישגים.

לאבחון  דיכאון בקרב בני נוער חשיבות רבה ביותר, גם בשל הנטייה למצבי רוח קיצוניים ולתנודות נפשיות, העלולים להביא לאובדנות בשיעורים גבוהים (מספר בני הנוער המנסים להתאבד בגיל ההתבגרות גבוה פי ארבעה משיעור המנסים להתאבד בכל גיל אחר).

כל אלה מכניסים את המתבגרים למתחים ולעימותים עם הסובב, וגורמים להם לא פעם לתחושה של בלבול ותסכול מול העולם, בעיקר כשהם אינם בטוחים ביכולותיהם ואינם יודעים להתמודד עם השינויים העוברים עליהם מול רמות הציפייה הנדרשות מהם.

המתבגרים נעים במתח שבין הרצון לספק את ההורים ולעמוד במחויבויות שלהם כלפי הסביבה והחברה, לבין הרצון להמשיך להתנהג כילד, הזקוק להגנת ההורים ולחיבוק החם מהם.

דיכאון בקרב בני נוער אנו נדיר, אך קיים קושי אובייקטיבי לאבחן אותו, מכיוון שקל מאד להתבלבל בין התנהגות קיצונית האופיינית לבני נוער בשל תהליך ההתבגרות, לבין שימת אצבע על תהליך ספציפי העובר עליהם המתבטא בהפרעה ששמה דיכאון.

כיצד נזהה שאכן מדובר בדיכאון ולא באפיזודה האופיינית לגיל הנעורים?

סימני האזהרה לדיכאון בקרב בני נוער, יכולים לבוא לביטוי בשינויים קיצוניים בהתנהגות. מלבד תחושה של דכדוך, עצב או מועקה המלווים את הילד, בדקו – האם הוא מסתגר בחדרו יותר מכפי שהוא נוהג בדרך כלל? האם חלה ירידה חדה בלימודים? האם הוא מסרב לקום בבוקר לבית הספר, בעוד שקודם לא הייתה לו בעיה בזה? האם הוא נעתר הרבה פחות להזמנות של חבריו להתראות איתם, או שחדל כלל להיות פעיל מבחינה חברתית? כמו כן יש לבדוק את ההתנהגות שלו לגבי סדרי היום יום כמו רחצה ושינה – האם הוא ישן שעות ארוכות מהרגיל או סובל מנדודי שינה? האם הוא מזניח את עצמו ואינו מתרחץ במשך כמה ימים ברציפות? יש לשים לב גם לשינויים באשר להרגלי האכילה שלו – האם יש ירידה בתיאבון או לחילופין – האם יש עלייה דרסטית באכילה, הרבה מעבר למה שצרך בעבר?

אם כמה מהסימנים הללו מאפיינים את ההתנהגות של הילד, סביר להניח שמשהו השתבש וייתכן שהמתבגר סובל מדיכאון.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

הטיפול בדיכאון בבני נוער

על פי רוב הטיפול שיינתן למתבגרים יהיה דומה לזה הניתן למבוגרים,  הן מבחינת הטיפות השיחתי פסיכולוגי והן מבחינת הטיפול התרופתי. הטיפול הפסיכולוגי עוזר בהתמודדות עם הרגשות ובאימוץ דפוסי חשיבה מותאמים ויעילים יותר.  באם מחליטים על טיפול תרופתי, בגיל העדין של ההתבגרות יש נטייה גדולה יותר לשלב בכל מקרה מלבד טיפול תרופתי, גם טיפול פסיכולוגי. הן האבחון והן הטיפול נערכים על ידי הצוות המקצועי שלנו, בזהירות וברגישות רבה. המתבגר יהיה שותף ביחד עם הוריו והצוות לכל החלטה הנוגעת לדרך הטיפול בו. 

כאמור, יתכן שטיפול פסיכולוגי על ידי שיחות בלבד, יסייע למתבגר לצאת מהמשבר. אך במקרה שיזדקק לטיפול תרופתי משלים, הרי שכיום נהוג להעניק טיפול של תרופות מהדור החדש, הנקראות SSRI המעלות את רמות הסרטונין במוח ומפחיתות תחושות של מתחים וחרדות.

 

איך לצאת מדיכאון, טיפול בדיכאון

איך לצאת מדיכאון, טיפול בדיכאון

כיצד מתגברים על הדיכאון?

 

ראשית, חשוב לדעת כמה שיותר על הדיכאון ולהגביר את המודעות לסימפטומים שלו, שכן דיכאון כולל סימפטומים פיזיים. יש לפנות לרופא לשם קבלת עזרה מקצועית בשלב מוקדם ככל האפשר.

 

הטיפול בדיכאון

השיטות המקובלות כיום לטיפול בדיכאון כוללות טיפול של פסיכותרפיה (שיחות) לצד טיפול פסיכיאטרי (תרופותי). הצוות מתייעץ עם המטופל ובונה ביחד איתו תכנית טיפול המותאמת לו באופן אישי ולוקחת בחשבון את רצונותיו, העדפותיו ואורחות חייו. על פי רוב נבנית תכנית הכוללת  טיפול פסיכותרפי רגשי ממוקד, באמצעות שיחות עם המטופל, טיפול תרופתי וטיפול משלים,המורכב משירותי שיקום שנועדו לסייע לאדם הסובל מדיכאון לחזור למסלול החיים הרצוי.

הטיפול התרופתי

התאמת הטיפול התרופתי נעשה לרוב לאחר ריאיון קליני, שבו משוחח הפסיכולוג או הפסיכיאטר עם המטופל שיחה בארבע עיניים, כדי להכירו, להתוודע לאורחות חייו ולרדת לחקרו עד כמה שניתן, במטרה להתאים לו את הטיפול היעיל ביותר.

התרופות שבהן משתמשים היום הן בעיקר מקבוצת ה- SSRI. זהו הדור החדש של התרופות נוגדות הדיכאון שלהן הרבה פחות תופעות לוואי מהתרופות של הדור הישן.

טיפול פסיכודינמי (פסיכולוגי)

הטיפול הפסיכודינמי (הפסיכולוגי), הניתן באמצעות שיחות, מעניק למטופל משענת רגשית ומהווה על פי רוב טיפול משלים לזה התרופתי. טיפול או בקיצור טיפול דינמי, הוא טיפול רגשי באמצעות שיחות. הוא נקרא טיפול דינמי, כיוון שהוא מתמקד בדינמיקה הפנימית של הנפש: כוחות פסיכולוגיים בנפש אשר משפיעים על התנהגות, מחשבות ורגשות.

הטיפול מאפשר לאדם לבטא משאלות ודמיונות, כשביחד עם המטפל בודקים את משמעותן. זהו טיפול המתמקד בתחושות, ברגשות ובנפש המטופל, תוך ניסיון לחדור לתוך נבכי נפשו ולסייע לו לחזור לתפקוד על ידי שינוי הדפוסים המשובשים והעברת ההתנהגות למסלול נורמטיבי.

מיינדפולנס: תרגול להגברת המודעות

מיינדפולנס הוא תרגול מחשבתי (מעין טיפול מדיטטיבי) המגביר את המודעות לדרכי התנהלות התודעה שלנו. דפוס חשיבה חזרתי ומעגלי על בעיה בחיינו, מוביל לסבל ואף לדיכאון. ההתבוננות העצמית העמוקה, מאפשרת לנו להתמודד ביתר קלות עם מצבי משבר, הערכה עצמית שלילית, שיפוטיות יתר, אשמה, מתח נפשי, חרדה ועוד.

השונה בין תרגול מיינדפולנס לטיפול פסיכולוגי, הוא ההדגשה בטיפול הראשון על ה”כאן” ו”עכשיו” מבלי להתעסק בעבר. כלומר אנו לא חוקרים את שורשי הבעיה ומהניכן היא נבעה, אלא מתרכזים בריפוי המצב העכשווי ובהקלה על הסבל המידי.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור.

טיפול בנזעי חשמל ובגרייה מגנטית

במידה שהטיפול התרופתי על סוגיו השונים נמצא כלא יעיל, קיימות שתי שיטות טיפול נוספות, שאותן מנסים כש”קלו כל הקיצים”, אך הן יעילות מאד: טיפול בנזעי חשמל וטיפול בשיטה של גרייה מגנטית.

תגובת ילדים לגירושין לפי גיל והתפתחות

תגובת ילדים לגירושין לפי גיל והתפתחות

תגובות ילדים לגירושין על פי שלבי התפתחות

ילדים שונים מגיבים באופן שונה לגירושין, בהתאם לאופיים, ליכולת הסתגלות שלהם לשינויים, ליכולת הרגשית שלהם, בהתאם למידה בה הם תלויים בהורים שלהם, כמו גם ליכולות קוגנטיביות שלהם כמו למשל היכולת לבטא באופן מילולי את אשר על לבם, ועוד. יחד עם זאת, עבור רוב הילדים גירושין מהווה תקופת משבר, אשר מלווה בקשים לא מעטים. מלבד זאת, ילדים מגיבים באופן שונה לגירושין, בהתאם לגילם, המעיד למעשה על הרמה ההתפתחותית בה הם נמצאים. בניגוד למה שרבים חושבים, אין גיל שהוא “נכון” לגירושין ועוד, גירושין כאשר הילד קטן או פעוט אין משמעותם שהילד לא מבין או קולט את השינויים המתרחשים סביבו. מצד שני, גם גירושין בגיל מבוגר יותר ואף בזמן התבגרותם של ילדים אינו מבטיח כי התהליך יהיה קשה פחות.

כיצד ילדים מגיבים ומתמודדים על הליך הגירושין לאורך התפתחותם

תגובות של ילדים לתהליך של גירושי הוריהם תלוי בגילם בעת הפרידה ובשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. להלן פירוט על תגובות אופייניות על פי גילאים

פעוטות – (מלידה ועד גיל שלוש) – על אף גילם הצעירים, תינוקות בגיל זה מבחינים כי נעשה שינוי בסדר יומם, במערך הסובב אותם ובהרכב המשפחתי שהיו רגילים אליו עד כה. על פי גישות פסיכולוגיות קלאסיות השנים הללו הן השנים הקריטיות בעיצוב יכולתו של הילד להיפרד באופן “בריא” מההורה (ולאחר מכן מדמויות משמעותיות אחרות) בתהליך המכונה ספרציה-אינדיבודאציה. כחלק מהתהליך הזה פעוטות גם לומדים להבחין בין עצמם לבין אחרים, תהליך המשנה את ההתפיסה הראשונית של התינוק שהוא וההורה חד הם.

איך תינוקות עשויים להגיב בגיל זה? בבכי, עוררות יתר, אי שקט, קושי להפרד מההורה, תלות בהורה שבמשמורת מלאה עליהם, חרדת נטישה וכן רגרסיה בתפקודים מוטוריים שהשיגו במהלך הזמן. אחד הקשיים המשמעותיים בגיל זה הוא היעדר היכולת לתקשר באופן שוטף ומילולי עם הילד כאשר אין ביכולתו להשפיע או לשקף את העובר עליו ובכך למצוא אולי מזור לקשייו. 

גילאי שלוש עד חמש – לאחר שעברו את שלב הבנת הנפרדות של העצמי מההורה, בגיל זה ילדים עסוקים בעיקר בבניה של התפיסה העצמית שלהם והרחבת העולם החברתי שלהם, מעבר למעגל המשפחתי הקרוב. זאת הם עושים בעיקר על ידי משחק עם אחרים, שיתוף חברים והתנסות במגוון של אינטראקציות חברתיות. גירושין בתקופה התפתחותית זו עשויה לפגום ביכולתם להרחיב את המעגל החברתי שלהם ולהחזיר אותם להיצמדות ותלות בהורה, כאשר הם חשים כי היציבות שהחלו להרגיש מתערערת

עוד נפוצים בגיל זה רגשות אשם של הילד, אשר מתקשה להבחין בין מה שקרה במציאות לבין הדימיון- שלו, אשר לא פעם עשוי להוביל אותו למסקנה כי לו עצמו יש חלק בפרידה של ההורים.

תחושת האין-אונים של הילד עשויה לגרום לו לאכזבה, בהלה, חרדה,  לרבות חרדת פרידה, נטיה להתפרצויות זעם ורגרסיה לדפוסי התנהגות קודמים.

לצד אלו, כבר בגיל זה ניתן לראות ילדים אשר מפתחים פנטזיה סביב איחוד מחדש של ההורים ובדומה לפעוטות גם ילדים בגיל הזה מתקשים לגייס את התמיכה לה זקוקים, בשל אותו קושי להביע עצמם כראוי והבלבול שהם חווים בין מציאות לדימיון

גילאי שש עד שמונה – בגילאים אלו ילדים מפתחים יותר ויותר עצמאות, לצד יכולות חברתיות, שכליות ומוסריות גבוהות יותר. הרבה ילדים בגיל הזה מגיבים לגירושין בעצבות, אך מתקשים לבטא את הקושי הרגשי שלהם באופן מילולי. לכן, ילדים בגיל הזה מרבים להגיב בכעס, תוקפנות, התפרצויות זעם אשר משפיעים באופן ניכר על היחסים החברתיים שלהם ובאים לידי ביטוי בבעיות התנהגות במסגרות שונות. לא פעם בגיל זה ילדים נוטים להאשים את אחד ההורים בעזיבה של ההורה השני את הבית (לרוב האשמת ההורה המשמורן) בדומה לילדים בגילאים צעירים יותר, גם בגיל הזה ילדים כמהים לאיחוד מחדש של הוריהם ואף מנסים למצוא דרכים לגרום לכך במציאות.

גילאי 9-12- גילאים אלו מהווים את השלב של “רגע לפני גל ההתבגרות”, בגילאים אלו ילדים ממשיכים לפתח את העצמאות שלהם ונראה כאילו תפקיד ההורה הופך להיות שולי בחייהם.  לצד אלו הם מתחילים לפתח את הזהות האישית שלהם כאשר התמודדות עם גירושין עשויה להשפיע במידה ניכרת על תחושת השלמות של הילד. ישנם ילדים אשר ינסו להבין לעומק את מהות הפרידה של ההורים – סביב אלו נושאים התרחשו הריבים או המחלוקות, כאשר לא פעם הם נוקטים עמדה שיפוטית, הרבה פעמים מתוך הצורך המודע או הבלתי מודע לחוש שליטה על מה שקורה בחייהם.  בגילאים אלו נפוץ לראות תגובות של הכחשת הפרידה, חוסר אונים, כעס או התפרצויות זעם אל מול תגובות בוגרות הנובעות מהפגנת השלמה עם המתרחש. קושי להתמודד עם הפרידה והימנעות מביטוי מילולי של אותם קשיים מביאים לא פעם לבעיות התנהגות (בעיקר בקרב בנים) ו/או לקשיים חברתיים.

גילאי 13-18 – בגילאים אלו עסוקים ילדים בעיקר בגיבוש זהותם. כחלק מכך הם לא פעם מפגינים צורך להשתחרר ולהתנהתק מהוריהם אל מול צורך לחזור לחסות בצילם תוך נסיגה ילדותית והבעת תלות בהם. מצד  ההורים נדרשת התאמה לשלב זה של גיל ההתבגרות – מצד אחד “לשחרר” מהאחיזה שאפיינה יותר את תקופת הילדות מצד שני להמשיך להציב גבולות ברורים במקומות החשובים והקריטיים להם. לא פעם, נפגמות יכולות אלו של ההורים בשל הליך גירושין המתרחש במקביל שכן הם עצמם מתפקדים פחות, עסוקים לא פעם בעימות מול הפרוד/ה, פנויים פחות למתבגר אך מצפים ממנו כי יבין את המציאות הנוכחית. המתבגר מצידו מתקשה לא פעם להכיל את כל אותם שינויים, להתמודד עם אובדן התמיכה בהם ולקחת את האחריות שמצופה מהם אם מצד הוריהם ואם מצד עצמם. לא פעם מתבגרים מגיבים לגירושין של הוריהם בעימותים, מריבות וויכוחים סוערים. בניגוד למה שרבים חושבים, למרות ההבנה השכלית של מתבגרים את תהליך הגירושין והמודעות לקיומו, הם עשויים להתקשות להכיל אותו ולהתמודד איתו, יחד עם השינויים והטלטלות שהם בעצמם עוברים כחלק מגיל ההתבגרות. מסיבה זו נפוץ לראות מתבגרים המגיבים לגירושי הוריהם בהתבודדות, קשיים חברתיים, ירידה בלימודים, בעיות התנהגות, נטיה להתנהגות בוטה (בקרב בנות בעיקר), התנסויות מיניות לא מותאמות ושימוש באלכוהול או סמים. יחד עם זאת, חשוב לדעת, כי לצד תגובות אלו, ישנם בני נעור אשר גירושי הוריהם גורמים להאצת ההתבגרות האישית שלהם, הם מצליחים להכיל את השינוי שחל בחייהם כמו גם מפתחים ראיה מציאותית אודות אותו שינוי ואף לקיחת אחריות בבית וכלפי עצמם.

חזרה לעמוד הבית- ד”ר אילן טל פסיכיאטר מומחה

ד"ר אילן טל
ד”ר אילן טל

הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים

הפרעות קשב וריכוז אצל מבוגרים

תפקוד יום-יומי עם הפרעות קשב וריכוז בקרב מבוגרים

אבחון הפרעות קשב וריכוז הוא כבר הליך נפוץ ומוכר, לא רק בקרב ילדים אלא גם בקרב מבוגרים, הסובלים מהשלכות ההפרעה על תפקודם. ברוב המקרים, מבוגרים המגיעים לאבחון קשב וריכוז מתארים כי בילדותם סבלו מכל הסימפטומים של הפרעת קשב וריכוז אך לא ידעו להצביע על העובדה כי מה שהם חווים זה למעשה ביטוי של הפרעת קשב וריכוז.
הפרעת קשב במבוגרים באה לידי ביטוי בכמה סימפטומים נפוצים: קושי להתמיד במיקוד קשב לאורך זמן, ניתוק של המחשבה בתדירות גבוהה, קושי לשמור על סדר וארגון ונטיה כללית לחוסר ארגון, קושי לעכב תגובות ולשמור על איפוק ונטייה לאימפולסיביות

בקרב מבוגרים, הפרעות קשב וריכוז עשויות לפגוע בתפקוד במגוון תחומים, כמו למשל בלימודים אקדמאים או אחרים, בעבודה אך גם ביחסים בין אישיים – עם בני זוג או הילדים, בני משפחה וחברים. כך למשל, הנטייה של אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז להתקשות בקבלת סמכות, לעמוד בלחצים, להתמיד באופן קבוע במשימות הדורשות ריכוז וקשב  לאורך זמן והנטיה לשכוח משימות או נהלים מסויימים עשויות להוות קושי משמעותי בתפקוד יעיל בעבודה. כך, אנשים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, גם אם בעלי אינטליגנציה גבוהה, כישרון מיוחד או יכולות גבוהות עשויים לפגוע ביכולת שלהם לתפקד באופן יסודי ומאורגן ולעשות רושם מקצועי בעבודה ולא פעם גם להשיג את אמון המעסיק.
מעבר להשלכות של הפרעת קשב וריכוז על הפן המקצועי, יש לה השלכות על היחסים הבין אישיים בתוך המשפחה. כך למשל בני זוג לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז עשויים להתלונן רבות על כך שבן הזוג אינו מקשיב להם, או שמתחיל להקשיב אך משנה נושא באמצע או מתפרץ לדבריהם, כי הוא סובל מהתפרצויות זעם שחולפות, נוטה לאימפולסיביות ולהגיד כל מה שעולה בראשו בלי יכולת לעצור ולהתאפק. ביחסים עם ילדיהם הם עשויים להתקשות לשחק לאורך זמן עם ילדיהם, לעזור בשיעורי בית (בשל הצורך להתרכז ולהתמקד לאורך זמן), ובכלל לשהות לאורך זמן בפעילות עם המשפחה בלי להיות מוסחים בקלות.

על פי רוב, כאשר הפרעת הקשב החלה כבר בילדות, וודאי כאשר לא טופלה, עשויות להיות לה השלכות על דפוסי התנהגות או להביא להתפתחותם של קשיים רגשיים כמו דימוי עצמי נמוך, נטיה לכעס, הסתגרות והתגוננות מפני תגובות הסביבה, חוסר מוטיבציה (כהשלכה משנית של הפגיעה בערך העצמי), נטיה לכוחנות, קושי לקבל מרות או סמכות ועוד. קשיים אלו, גם אם האדם אינו מודע לכך שנובעים מהפרעת קשב וריכוז משפיעים באופן ישיר על התפקוד היום-יומי, לרבות על יכולת ההסתגלות במסגרות תעסוקה, וכאמור, על היחסים הבין אישיים.

טיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז ניתן על ידי פסיכיאטר או נוירולוג בלבד לאחר אבחון מקיף. טיפול משלים לטיפול תרופתי נועד לעזור לאדם להתמודד עם ההשלכות של הפרעת הקשב, בין אם על הדימוי העצמי, ובין אם על דפוסי ההתנהגות השלילים או בקושי במערכות יחסים (בעבודה או משפחתיות). הטיפול הרגשי הינו טיפול ממוקד הנועד לתת כלים יעילים ומיומנויות ספציפיות שיעזרו למטופל להתמודד עם האתגרים שמציבה הפרעת הקשב והריכוז ביום-יום. הטיפול הרגשי משלב טכניקות ושיטות טיפול שונות: טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), מיינדפולנס, EMDR, ביופידבק, הרפיות, דימיון מודרך ועוד. כאשר בוחרים את הטיפול הנכון חשוב לפנות לאיש מקצוע מומחה אשר יוכל להתאים את שיטת הטיפול המתאימה לא רק לאבחנה של הפרעת הקשב והריכוז אלא גם לאישיות הספציפית של כל אחד, להשלכות של הפרעת הקשב ולמציאות הייחודית של כל אחד   
צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור 

image
ד"ר אילן טל

ד”ר אילן טל על הפרעות אישיות- סיבות, שכיחות, אבחון

ד”ר אילן טל על הפרעות אישיות- סיבות, שכיחות, אבחון

שכיחות

  • שכיחות 10%-15% באוכלוסייה. עם זאת, הרבה אנשים חיים עם ההפרעה ולא מגיעים לטיפול כי היא לא מפריעה להם. למשל, אדם מתבודד שחי את חייו לבדו ומתפקד בהם לא בהכרח יגיע לטיפול. לכן הנתונים על שכיחות לא בהכרח מדויקים.
  • במונחים של שלושת האשכולות, אשכול א’ מראה שכיחות של 5.7%, אשכול ב’ מראה שכיחות של 1.5% ואשכול ג’ מראה שכיחות של 6%.
  • מספר דומה של גברים ונשים הסובלים מהפרעות אישיות, מלבד הפרעת אישיות אנטי סוציאלית שנצפית בתדירות גבוהה יותר בקרב גברים.
  • קומורבידיות- כמו שאמרנו קודם, יש קומורבידיות גבוהה בין הפרעות האישיות השונות- כ-50%. כמו כן, יש גם הרבה קומורבידיות גם עם הפרעות אחרות, עם שימוש בחומרים, הפרעות חרדה והפרעות מצב רוח בעיקר.

אטיולוגיה:

נרחיב על האטיולוגיה של כל הפרעת אישיות בנפרד, אבל בגדול-

  • השפעה סביבתית- הזנחה בילדות, התעללות פיזית, מינית, רגשית ונפשית, כל אלה קשורות להתפתחות מאוחרת של הפרעת אישיות. גם ילדים שחוו דחייה מההורים שלהם, ילדים שחוו הזנחה נפשית או התעללות כלשהי נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעת אישיות. נמצא בהיסטוריה של כ-80% מהאנשים שיש להם הפרעת אישיות, התעללות והזנחה כלשהי בילדות המוקדמת שלהם. במחקר נבדקה ההיסטוריה הקודמת של 600 מבוגרים עם הפרעת אישיות. במדגם זה, 73% מאנשים אלה דיווחו על התעללות קודמת ו-82% דיווחו על הזנחה בילדות. התעללות בילדות הייתה נפוצה במיוחד בקרב אנשים עם הפרעת אישיות גבולית (BPD) . כך, התעללות והזנחה משקפות את תרומתם החשובה להתפתחותן של הפרעות אישיות.
  • השפעות גנטיות- ממצאי המחקר אינם עקביים, כ-40%-60% מהשונות מוסברת על ידי גנטיקה. המחקרים חלוקים, זה לא משהו חד משמעי, אבל כנראה יש השפעה לגנטיקה ולגורמים ביולוגיים. אחת המחלוקות בנוגע להשפעות הגנטיות נובעת מכך שזה לא ברור אם מה שעובר בתורשה זו ההפרעה או תכונות ומאפיינים שמרכיבים אותה. למשל יש מחקר רקע על הפרעת אישיות גבולית שבו נמצא כי אימפולסיביות שזו תכונה שמאפיינת מאוד את ההפרעה. עם זאת, נמצא כי אימפולסיביות היא תכונה תורשתית וגנטית יותר מההפרעה עצמה. כלומר השאלה היא מה עובר בתורשה ולכן המחקרים האלה קצת בעיתיים.

כלומר- הן גורמים גנטיים והן גורמים סביבתיים מעורבים. פרט ל-BPD הפרעות האישיות האחרות מציגות יותר גורמים סביבתיים בהתפתחותן מאשר גורמים גנטיים.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

בעייתיות באבחון

  • היעדר הגדרה חדה- קשה להגיד ולאבחן הפרעות אישיות בטח לפי ההגדרה הנוכחית של ה-DSM. הקריטריונים של ה-DSM עמומים ונתונים למשחק ופרשנות של הקלינאים, הרבה יותר מכל שאר ההפרעות שלמדנו. ההגדרות מאוד עמומות ויש מקום רב לשיקול הדעת של הקלינאי, וזו כמובן אחת הבעיות באבחון. מדוברת בבעיה במהימנות בין שופטים, במהימנות מבחן ובמהימנות מבחן חוזר. ולמה זה חשוב? אם אנחנו אומרים שמדובר בהפרעת אישיות, ההפרעה אמורה לבוא ליידי ביטוי בכל פעם, כי היא אינהרנטית ולא קשורה למצב ספציפי. לכן, אם במבחן חוזר למשל לא מתקבלות תוצאות זהות יש לנו בעיה חמורה.
  • התייחסות קטגוריאלית ולא רציפה- יש בעיה בתוקף. אישיות בהגדרתה היא משהו מימדי. כולנו נמצאים איפה שהוא על פני רצף תכונות. למשל, כולנו עסוקים בערך העצמי שלנו, אך השאלה היא באיזה מידה. ככל שנהיה בקצה אחד נהיה יותר נרקיסיסטיים, ככל שנהיה בקצה השני, נהיה פחות נרקיסיסטיים. כלומר, תכונות אישיות זה משהו שיש לכולנו וזה משהו שהוא על רצף. לכן להפוך את זה למשהו קטגוריאלי ולא רציף פוגע בתוקף. כי הדבר שאנחנו בודקים במציאות הוא רציף ולא קטגוריאלי, לכן זו בעיית תוקף.
  • המושג אישיות הוא תלוי תיאוריה- לא ברור עד כמה האבחנה עוזרת להבין מה יש לאדם ולהציע טיפול יעיל עבורו. כלומר יש אבחנות שלא ממש משנות את ההחלטות הקליניות שעושים בפועל. יש הפרעות שזה ממש לא משמש אותנו מבחינה קלינית.
  • קריטריון הגיל- חוץ מהפרעה אנטי סוציאלית, אפשר לאבחן הפרעות אישיות בכל גיל פחות או יותר. ועדין, לא נהוג לאבחן הפרעות אישיות מתחת לגיל ההתבגרות או מתחת לגיל 18, אך לפעמים עושים זאת כשהדפוסים דומיננטיים ויציבים. לעומת זאת, בהפרעת אישיות אנטי- סוציאלית אסור לאבחן לפני גיל 18.
  • הבדלי מגדר- יש הפרעות אישיות שבהן רואים הרבה יותר גברים מנשים ולהפך. למשל בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית והפרעת אישיות סכיזואידית, רואים יותר גברים מאשר נשים. לעומת זאת, יש הפרעות כמו הפרעה תלותית או נמנעת שבהן רואים הרבה יותר נשים מגברים. הביקורת על זה היא שמדוב בהשפעות חברתיות.

 

ד"ר אילן טל
ד”ר אילן טל

הפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית – Obsessive-Compulsive Personality Disorder

הפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית – Obsessive-Compulsive Personality Disorder

הפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית – Obsessive-Compulsive Personality Disorder

 

קריטריונים לאבחנה:

דפוס של עיסוק בסדר, פרפקציוניזם, שליטה מנטאלית בין אישית על חשבון גמישות, פתיחות, יעילות, המתחיל בבגרות מוקדמת וקיים במגוון הקשרים כמצוין בארבעה (או יותר) מהבאים:

עסוק בפרטים, חוקים, רשימות, סדר, ארגון או לוח זמנים במידה שהנקודה המרכזית של הפעילות הולכת לאיבוד.פרפקציוניזם ברמה הפוגעת בהשלמת משימה (לא יכול לסיים פרויקט בגלל סטנדרטים גבוהים וקשיחים אשר לא מושגים).מסור לעבודה ולתפוקה עד שמוותר על פעילויות פנאי וחברה (ללא קשר לצורך כלכלי).מצפון ומוסר גבוהים ללא גמישות בנושאי מוסר, אתיקה, ערכים (ללא קשר תרבותי דתי).חוסר מסוגלות לזרוק חפצים בלויים חסרי ערך גם כאשר אין ערך סנטימנטלי.אינו יכול לבצע משימות עם אחרים או להאציל סמכויות אלה אם כן יעשו זאת בדיוק על פי דרכו.סגנון חסכני כלפי עצמו והזולת (כסף יש לשמור ליום סגריר).נוקשות ועיקשות.

 
צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל פסיכיאטר בקישור

מאפייני אבחנה:

מאפיין מרכזי של ההפרעה הוא עיסוק יתר בסדר, פרפקציוניזם, שליטה מנטאלית ובין אישית על חשבון גמישות, פתיחות ויעילות. דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת וקיים במגוון הקשרים.

אנשים אלה מנסים להשיג שליטה באמצעות הקפדה על חוקים, פרטים הליכים, רשימות לוחות זמנים. עד למצב בו תוכן המרכזי של הפעילות אובד (קריטריון 1). זהירים במיוחד ונוטים לחזרתיות, תשומת לב מוגברת לפרטים ובדיקות חוזרות ונשנות של טעויות אפשריות. אינם מודעים לעובד שאחרים מוטרדים מהעיקובים וחוסר הנוחות שבהתנהגות זו. לדוגמה: כאשר מניחים רשימת משימות במקום שגוי, ישקיעו זמן רב ביותר לחיפושה ולא ישחזרו אותה בזמן קצר ויעברו לביצועה.

חלוקת זמן גרועה ומשימות חשובות נותרות לרגע האחרון. פרפקציוניזם וסטנדרטים גבוהים גורמים לתפקוד לקוי וצער. הם משקיעים כל כך בכל פרט בפרויקט כך שהוא לעולם לא מסתיים (קריטריון 2). למשל השלמת כתיבת דוח נדחית על ידי שכתובים רבים שכולם אינם “מושלמים” מפספסים זמן הגשה ותחומי חיים שאינם במוקד הפעילות נזנחים.

מקדישים זמן רב לעבודה ותפוקה עד שמזניחים פעילויות זמן וחברה (קריטריון 3) ללא קשר לכורח כלכלי. אינם מסוגלים לקחת יום או סופשבוע חופשי לבילוי או רגיעה. דוחים פעילויות פנאי כמו חופשה כך שלעולם איננה מתרחשת. כאשר כן יוצאים לבילוי, חופש, אינם חשים בנוח אלא אם כן לקחו עימם חומר לעבודה כך שלא יבזבזו זמן. תשומת לב רבה לפעילויות משק הבית (ניקיון חוזר כך שאפשר לאכול מהרצפה). אם מבלים במחיצת חברים, קרוב לוודאי שהדבר הוא במסגרת פורמאליות מאורגנת (ספורט). מתייחסים לתחביבים או לפעילות יצירתית כמשימה רצינית המצריכה ארגון זהיר ועבודה קשה. הדגש הוא על ביצוע מושלם.

בעלי מודעות, מצפון וחוסר גמישות בענייני מוסר אתיקה וערכים (קריטריון 4). מכריחים עצמם ואחרים לפעול בהתאם לעקרונות מוסר נוקשים וסטנדרטים נוקשים של ביצוע. חסרי רחמים בביקורת על טעויותיהם שלהם. נענים לסמכות וחוקים ומתעקשים על היענות ליטרלית לחלוטין, ללא כיפוף חוקים ובלי להתחשב בנסיבות. לדוגמא: לא ילווה לחבר אסימון לצורך ביצוע שיחה בגלל הפתגם “ואל תהיה לווה ולא מלווה” או בגלל שזה “רע” ויזיק לאופי של האדם. תכונות אלה ללא קשר לתרבות או לדת.

אנשים אלה אינם יכולים לזרוק חפצים בלויים חסרי ערך גם אם אין להם ערך סנטימנטלי (קריטריון 5). הם מודים שהם “אגרנים”. לזרוק חפץ זה בזבוז “כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי נצטרך אותו”. יכעסו אם משהו אחר יפטר ממנו. שותפים, בני זוג יתלוננו על חוסר מקום.

אנשים אלה לא יאצילו סמכויות ולא יעבדו עם אחרים (קריטריון 6). מתעקשים שהכול יעשה ע”פ דרכם ושאנשים יקבלו זאת. נותנים הוראות מפורטות (יש דרך אחת ורק אחת לקצור את הדשא, לשטוף כלים ולבנות מלונה). מופתעים ונרגזים כשאחרים מציעים אלטרנטיבות. ידחו הצעות לסיוע גם כשמפגרים בלוח הזמנים כי מאמינים שאף אחד אחר לא יעשה זאת כפי שצריך.

אנשים אלה חסכנים וקמצנים ומנהלים רמת חיים נמוכה בהרבה ממה שיכולים לאפשר לעצמם, חושבים שיש לשלוט בבזבוזים לשמור לעת צרה (קריטריון 7).

מתאפיינים בנוקשות ועיקשות (קריטריון 8). עסוקים כל כך בשרך הנכונה שיש לבצע דברים, כך שמתקשים לזרום עם רעיונות של אחרים. מתכננים מראש לפרטי פרטים ואינם מוכנים לשנות. שקועים בנקודת מבט שלהם ומתקשים להכיר באלה של אחרים. חברים יכולים לחוש תסכול מנוקשות זו. גם כשמבינים שכדאי להם להתפשר, מסרבים לכך בעיקשות וטוענים כי “זה העיקרון שחשוב”.

 

מאפיינים תומכי אבחנה: כאשר חוקים נהלים והליכים אינם מכוונים לדרך הפעולה הנכונה, יתקשו בקבלת החלטות וישקיעו בכך זמן רב. מתקשים לבצע סדרי עדיפויות בין משימות ולא מצליחים להחליט על דרך הפעולה כך שלא מתחילים כלום. נוטים לכעס כאשר לא מצליחים לשמר שליטה בסביבה הפיזית והאנושית, הכעס אינו מבוטא ישירות. לדוגמא: יכעסו כשהשירות במסעדה גרוע, אך במקום להתלונן בהנהלה, יתעסקו בכמה טיפ להשאיר. לעיתים כעס יבוטא באופן צדקני על עניין פעוט. קשובים במיוחד לסטאטוס שלהם ביחסי סמכות- כפיפות, יענו לסמכות שמכבדים ויתנגדו לזו שלא.

מפגינים חיבה בצורה נשלטת, מאופקת וחשים חוסר נוחות בנוכחות אנשים אמוציונאליים.  ליחסיהם איכות רצינית ופורמאלית, נוקשים ורציניים בסיטואציות שאחרים היו מחייכים ושמחים (קבלת אהוב בשדה תעופה).

עוצרים את עצמם עד שבטוחים שמה שהם יאמרו יהיה מושלם. עסוקים באינטלקט ובהגיון וחסרי סובלנות להתנהגות רגשית של אחרים. מתקשים בהבעת רגשות עדינים, מחמיאים לעיתים רחוקות ביותר. חווים קושי מקצועי וצער, במיוחד מול סיטואציות חדשות המצריכות גמישות ופשרה.

אנשים עם הפרעות חרדה כולל חרדה כללית, חברתית, פוביות ספציפיות וOCD הינם בעלי סבירות להפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית. למרות זאת, למרבית הסובלים מOCD, אין דפוס התנהגות העונה להפרעת האישיות הזו. מאפיינים רבים של ההפרעה חופפים לאישיות type A(עיסוק בעבודה, תחרותיות דחיפות) מאפיינים אלה קיימים אצל אנשים הנמצאים בסיכון להתקף לב. יתכן קשר בין ההפרעה הזו להפרעת דיכאון, ביפולר והפרעת אכילה.

 

שכיחות: זו הפרעה מבין הנפוצות באוכלוסיה הכללית ושכיחותה בין 2.1%-7.9%

נושאים תלויי תרבות: אין לכלול בהפרעה התנהגויות המשקפות הרגלים, מנהגים וסגנונות אישיים שתרבויות מעודדות. למשל: תרבויות מסוימות מדגישות מאד עבודה ויצרנות ולכן חבריהם לא יחשבו כסובלים מההפרעה.

נושאים תלויי מגדר: במחקרים נראה כי ההפרעה מאובחנת אצל גברים כפול מנשים.

אבחנות מבדלות: OCD-  למרות הדמיון בשמות, השתיים מובחנות בקלות באמצעות אובססיות וקומפולסיות אמיתיות באו סי די. כאשר הקריטריונים משתי האבחנות מתמלאים, ניתן לאבחן את שתיהן.

אגרנות- יש לשקול הבחנה זו כאשר האגרנות קיצונית (בבית אין חלל ריק בגלל החפצים) ניתן לאבחן שתי ההפרעות במידה והקריטריונים מתמלאים.

הפרעות ותכונות אישיות אחרות – (כמו פתיחה בהפרעות קודמות)

נרקסיסטים גם הם בעלי מחויבות לפרפקציוניזם וחושבים שאחרים לא יוכלו לבצע כמותם, אך הם יחשבו שהשיגו שלמות בעוד שהאובססיביים יהיו בעלי ביקורת עצמית. נרקסיסטים ואנטיסוציאליים אינם נדיבים אך יפנקו עצמם, האובססיבי לעומת זאת חסכן על עצמו כשם שעל אחרים.

סכיזואידים ואובסיסיבים מאופיינים בפורמאליות וניקור חברתי אצל האובססיבי הדבר נובע מחוסר נוחות כלפי רגשות ומסירות לעבודה לעומת הסכיזואיד הסובל מהיעדר יכולות בסיסיות לאינטימיות. כאשר התכונות האובססיביות הקומפולסיביות מותנות הן אדפטיביות בייחוד בסיטואציות המתגמלות הישגים גבוהים. רק כאשר התכונות אינן גמישות, מל-אדפטיביות וגורמות ליקוי תפקודי או צער ניתן לאבחנן כהפרעה זו.

שינוי אישיותי עקב מצב רפואי אחר – יש להפריד בין ההפרעה הנ”ל לשינוי אישיותי כתוצאה ממצב רפואי אחר בו תכונות מיוחסות לאפקט של מצב רפואי אחר על מערכת העצבים המרכזית.

שימוש בחומרים – יש להפריד בין ההבחנה לבין סימפטומים הנוצרים משימוש בחומרים.

 

הפרעת אישיות תלותית

הפרעת אישיות תלותית

הפרעת אישיות תלותית – Dependent Personality Disorder

קריטריונים לאבחון:

צורך בטיפול ע”י משהו אחר המביא להתנהגות נכנעת, תלותית ולפחד מנפרדות. מתחיל בבגרות המוקדמת וקיים במגוון קשרים כמצוין בחמישה (או יותר) מהבאים:

  1. קושי בקבלת החלטות יומיומיות ללא יעוץ ובטחון מאחרים.
  2. צורך שאחרים ייקחו אחריות על תחומי חיים מרכזיים.
  3. קושי בהבעת אי הסכמה עם אחרים עקב פחד לאבד תמיכה או קבלה (לא כולל פחד ראלי מעונש מציאותי).
  4. קושי בהתחלת פרויקטים או עשייה עצמאית (בגלל היעדר ביטחון עצמי בשיפוט וביכולת יותר מאשר חוסר מוטיבציה או אנרגיה).
  5. מוכן להרבה כדי לקבל תמיכה מאחרים עד לנקודה שמתנדב לעשות דברים לא נעימים.
  6. חש שלא בנוח או חסר אונים כשנמצא לבד עקב פחד שלא יוכל להסתדר בעצמו.
  7. מחפש בדחיפות יחסים חלופיים כמקור טיפול ותמיכה, כאשר מערכת יחסים קרובה מסתיימת.
  8. עסוק מאד בפחדים מפני השארות לטפל בעצמו.

 

מאפיינים אבחנתיים: מאפיין מרכזי של ההפרעה הוא צורך שיטופל ע”י אחרים המוביל להתנהגות תלותית, נכנעת ופחדים מנפרדות. דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת וקיים במגוון הקשרים. ההתנהגות התלותית והנמנעת מיועדת להשיג טיפול ועולה מתוך תפיסה עצמית של חוסר יכולת תפקוד מספקת ללא עזרה מאחרים. בעלי קושי בקבלת החלטות יומיומיות (מה ללבוש לעבודה, האם לקחת מטריה) ללא עצה ובטחון מאחרים (קריטריון 1). בעלי ההפרעה נוטים לפסיביות ומאפשרים לאחרים (בד”כ לאדם אחר אחד) לקחת יוזמה ואחריות על תחומי החיים המרכזיים שלהם (קריטריון 2).

מבוגרים בעלי ההפרעה, תלותיים בהורה או בבן זוג בקבלת החלטות כמו היכן לגור, במה לעבוד ועם מי להתחבר. מתבגרים בעלי ההפרעה יאפשרו להוריהם (בד”כ אחד ההורים) להחליט מה ילבשו, עם מי להתחבר,  כיצד לבלות את זמנם הפנוי, ולאיזה ביה”ס ללכת. הצורך שאחר ייקח אחריות אינו מותאם לגיל או לסיטואציה. הפרעה זו יכולה להתקיים אצל אדם הסובל ממצב רפואי או ממגבלה משמעותית, אך במקרים אלה, הקושי בלקיחת האחריות הוא מעבר למה שבאופן נורמאלי קשור למגבלה או למצב הרפואי.

בגלל חשש תקין מאובדן תמיכה, קבלה, הסובלים מההפרעה מתקשים להביע אי הסכמה עם אחרים בייחוד באלה שבהם תלויים (קריטריון 3). הם חשים שאינם מסוגלים לתפקד בעצמם לבד עד כדי כך שיעדיפו להסכים עם דברים מוטעים מאשר להסתכן באובדן עזרה.

אינם מסוגלים להביע כעס מול מי שבו תלויים מחשש להרחיקם. במידה והחששות מהבעת אי הסכמה הם ריאליים (למשל פחד מציאותי מענישת בן זוג מתעלל ואלים), ההתנהגות אינה נחשבת כהפרעה תלותית.

קושי ביזמות והתחלת פרויקטים או עשייה עצמאית (קריטריון 4). חוסר ביטחון עצמי מביא לצורך בעזרה כדי להתחיל משימה. הם ימתינו שאחרים יתחילו מכיוון שמאמינים שאחרים טובים מהם. משוכנעים שאינם מסוגלים לתפקוד עצמאי ומציגים עצמם כנזקקים לעזרה מתמדת. קרוב לוודאי שיתפקדו היטב אם יובטח להם שמישהו אחר מפקח ונותן אישור. יתכן פחד מלהפוך לקומפטנטיים כיוון שיחששו מנטישה, הזנחה. מכיוון שסומכים על אחרים שיטפלו בבעיותיהם, אינם רוכשים מיומנויות לחיים עצמאיים ובכך משמרים את התלות. הסובלים מההפרעה מוכנים להרבה כדי לקבל תמיכה מאחרים, עד כדי כך שיסכימו להתנדב למשימות לא נעימות, אם הדבר יבטיח את העזרה והתמיכה להם זקוקים (קריטריון 5). נכנעים לרצונות אחרים, גם כשהדבר אינו סביר. הצורך בשימור קשר יביא למערכות יחסים לא מאוזנות ומופרעות. יקריבו קורבן אישי או יסבלו התעללות מילולית, נפשית, פיזית, מינית (התנהגות זו תחשב תלותית רק כאשר ברור שישנן אופציות אחרות לאדם).

הסובלים מההפרעה חשים חוסר נוחות או חוסר אונים כשנמצאים לבד בגלל הפחד שלא יוכלו לדאוג לעצמם (קריטריון 6). הם “יזדנבו” אחרי אחרים משמעותיים רק כדי להימנע מלהיות לבד, אפילו אם אינם מתעניינים או קשורים למתרחש. כאשר מערכת יחסים קרובה מסתיימת (פרידה מבן זוג, מוות של נותן טיפול) יחפשו בדחיפות מערכת אחרת שתספק את העזרה לה זקוקים (קריטריון 7). אמונתם שלא יוכלו לתפקד בהיעדר מערכת יחסים קרובה, מניע אותם להתקרב לאדם אחר במהירות ללא בדיקה ואבחנה (לעיתים קרובות עסוקים בפחדים שיוותרו לטפל בעצמם לבד (קריטריון 8|). רואים עצמם כתלויים לחלוטין כך חוששים מנטישה ללא בסיס ממשי כדי להיחשב ראיה לקריטריון זה, הפחד צריך להיות עוצמתי ולא מציאותי. לדוגמה: קשיש הסובל מסרטן העובר לבית בנו לשם טיפול מראה התנהגות תלותית התואמת לנסיבות חייו הוא לא תואם את הקריטריון.

 

מאפיינים תומכים באבחנה:

לעיתים קרובות מתאפיינים בפסימיות וספק עצמי, מגמדים יכולותיהם ונכסיהם ומתייחסים לעצמם כטיפשים. מתייחסים לביקורת וחוסר הסכמה כהוכחה לכך שאינם שווים ומאבדים אמונה בעצמם. מחפשים דומיננטיות וגוננות יתר מאחרים. תפקוד מקצועי לקוי כאשר יש צורך ביוזמה עצמאית. הימנעו ממשרות בעלות אחריות ויגלו חרדה בקבלת החלטות. קשרים חברתיים נוטים להיות מוגבלים לאחרים בהם תלויים, ישנו סיכון להפרעות דיכאון, חרדה והסתגלות. ההפרעה מגיעה עם הפרעות אישיות נוספות בייחוד אישיות גבולית, נמנעת והיסטוריונית.

פרדיספוזיציה לפיתוח ההפרעה – מחלה כרונית או חרדת נפרדות בילדות והתבגרות.

 

שכיחות: בסקרים השכיחות נעה בין 0.49 אחוז ל- 0.6 אחוז.

נושאים תלויי תרבות: הרמה בה ההתנהגות התלותית נחשבת הולמת משתנה מאוד בקרב גילאים שונים ותת תרבויות. יש לקחת בחשבון גיל ותרבות בקביעת סף לכל קריטריון. תלותיות תיוחס להפרעה רק כאשר חורגת מנורמות תרבותיות מהן בה הפרט או משקפת דאגות לא מציאותיות. פסיביות, נימוסיות, הינן מאפיינים של חברות מסוימות ויכולות להיחשב בטעות כתלותיות. כך ישנן שונויות בחברות שונות בעידוד או גינוי תלותיות של נשים וגברים.

התפתחות ומהלך: יש להיזהר בהבחנה, אם בכלל, בילדים ומתבגרים שבהם תלותיות יכולה להיות מתאימה לשלב התפתחותם.

נושאים תלויי מגדר: חלק ממחקרים הראו שכיחות יתר אצל נשים. מחקרים אחרים שכיחות דומה בקרב שני המינים.

אבחנה מבדלת: הפרעות מנטאליות ומצבים רפואיים אחרים – יש להפריד בין אישיות תלותית לבין תלותיות כתוצאה מהפרעות מנטאליות אחרות (כגון דיכאון, פאניקה ואגרו פוביה) וכן ממצבים רפואיים אחרים.

הפרעות ותכונות אישיות אחרות – ניתן לטעות בין תלותיות להפרעות אחרות בגלל מאפיינים דומים. אם לאדם מאפייני אישיות התואמים להפרעת אישיות אחת או יותר נוספת על התלותית, ניתן לאבחן את כולן.

בהרבה הפרעות אישיות ניתן למצוא תלותיות, אך הפרעת אישיות תלותית נבדלת בהתנהגות נכנעת תגובתית ונתלית שהן דומיננטיות.

אישיות תלותית וגבולית מתאפיינות בפחד מנטישה, אך הגבולי מגיב לנטישה בתחושת ריקנות, זעם וטובענות ואילו התלותי מגיב בכניעת יתר, ובחיפוש מערכות חלופיות לסיפוק תמיכה וטיפול.

כן הגבולי מתאפיין במערכות יחסים אינטנסיביות ולא יציבות לעומת התלותי.

ההיסטריוני כמו התלותי בעל צורך בקבלה, אישור ויראה ילדותי ונתלה. אך בניגוד לתלותי מקבל המרות והנחבא אל הכלים, ההיסטריוני מתאפיין בחברותיות ובדרישות אקטיביות לתשומת לב.

התלותי כמו הנמנע מתאפיין ברגשות שאינו מספיק, רגישות יתר לביקורת, וצורך באישור ובביטחון. אך לנמנע פחד כבד מהשפלה ודחייה כך שנסוג עד שבטוח שיתקבל. התלותי לעומת זאת, יחפש וישמור קשרים ולא ימנע או ייסוג ממערכות יחסים.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל 

ישנן רבים המראים תלותיות, רק כאשר התכונות אינן גמישות מל-אדפטיביות וגורמות לליקוי משמעותי בתפקוד או צער סובייקטיבי, אזי ניתן לאבחנן כתלותיות. שינוי אישיותי עקב מצב רפואי אחר – יש להפריד בין אישיות תלותית, לשינוי אישיותי הנובע ממצב רפואי אחר בו התכונות הנוצרות קשורות לאפקט של מצב רפואי אחר על מערכת העצבים המרכזית.

שימוש בחומרים: כן יש להפריד בין תלותיות לבין סימפטומים הנוצרים משימוש מאסיבי בחומרים.

הפרעת אישיות נמנעת, אישיות מרוחקת

הפרעת אישיות נמנעת, אישיות מרוחקת

הפרעת אישיות נמנעת – Avoidant Personality Disorder

קריטריונים לאבחון:

דפוס של עכבה חברתית, תחושות של “אני לא מספיק” ורגישות מוגברת להערכה שלילית המתחיל בבגרות המוקדמת וקיים ומגוון הקשים כמצוין בארבעה (או יותר) מהבאים:

נמנע מפעילויות מקצועיות הכוללת אינטראקציות בין אישיות משמעותיות, מפחד מביקורת, דחייה, אי הסכמה.אינו רוצה במגע עם אנשים אלא אם כן בטוח שיחבבו אותו.מראה איפוק וריסון ביחסים אינטימיים בגלל הפחד מבושה או גיחוך.עיסוק יתר בכך שעלול להיות מבוקר או דחוי בסיטואציות חברתיות.מעוכב בסיטואציות בין אישות חדשות בגלל תחושות של חוסר מספיקות.רואה עצמו כנחות, פחות מושך מאחרים.אינו לוקח סיכונים או עוסק בפעילות חדשה כיון שחושש ממבוכה.

מאפיינים אבחנתיים: מאפיין מרכזי של ההפרעה הוא דפוס של עכבה חברתית. תחושות של אי מספיקות, ורגישות רבה להערכה שלילית המתחילה בבגרות המוקדמת וקיימות במגוון הקשרים. אנשים אלו נמנעים מתעסוקה הכוללת אינטראקציות רבות הכוללת פחד מביקורת, אי קבלה, אי הסכמה (קריטריון 1). ידחו הצעות לקידום כיון שתחומי אחריות חדשים יכולים להביא לביקורת מעמיתים.

נמנעים מיצירת קשרים חברתיים חדשים אלא אם כן בטוחים שיחבבו ויקבלו אותם ללא ביקורות (קריטריון 2). עד שלא עוברים מבחנים שמראים את ההפך, אחרים נתפסים כביקורתיים, לא מקבלים. אנשים אלה לא ייקחו חלק בפעילות קבוצתית אלא אם כן יציעו להם שוב ושוב תמיכה.

ישנם קשיים ביחסים אינטימיים, מסוגלים להם כאשר ישנה הבטחה לקבל היעד ביקורתיות. יכולים להתנהג באיפוק קושי בדיבור על עצמם ואינם משתפים בתחושותיהם האינטימיות מפחד בושה או שיהיו מגוחכים (קריטריון 3).

כיוון שעסוקים בביקורת או דחייה הינם בעלי סף גירוי נמוך לתגובות אלה (קריטריון 4).

אם משהו רק מעט ביקורתי, יחושו פגיעה עצומה. נוטים להיות ביישנים, שקטים, מעוכבים ו”בלתי נראים” בגלל הפחד שכל תשומת לב תסתיים בהשפלה או דחייה. מצפים שכל דבר שיאמרו יראה לאחרים כ”שגוי” ולכן לא יאמרו דבר. מגיבים בעוצמה לכל רמז לגיחוך או ביזוי. למרות שרוצים חיי חברה, חוששים מהפקדת רווחתם בידי אחרים. בד”כ מעוקבים בסיטואציות חברתיות חדשות עקב תחושת ערך עצמי נמוך ותחושה שאינם מספיקים (קריטריון 5).

ספקות חזקות באשר לקומפטנטיות חברתית ומשיכה אישית במפגש עם זרים. חשים שאינם מושכים, נחותים מאחרים (קריטריון 6).

לא ייקחו סיכונים או ישתתפו בפעילות חדשה מפחד להיות מובכים (קריטריון 7).

מיחסים פוטנציאל סיכון גבוה לסיטואציות רגילות וסגנון חייהם נוקשה עקב צורך בביטחון. אדם כזה יכול לבטל ראיון עבודה מפחד ממבוכה שלא יתלבש כראוי. סימפטומים סומאטיים יכולים להיות הסיבה להימנעות מפעילות חדשה.

מאפיינים התומכים באבחנה:

לעיתים קרובות הם משבחים התבטאויות ותנועות גוף של מי שבאים עימו במגע. הפחד והמתח שלהם יעורר גיחוך בקרב אחרים ובכך יאשר את ספקותיהם בנוגע לעצמם. הם חררים מאפשרות שיגיבו לביקורת בבכי או בהסמקה. מתוארים ונתפסים ע”י אחרים כ”ביישנים”, “בודדים” ו”מבודדים”. הבעייתיות המרכזית מתרחשת בתפקודים חברתיים ומקצועיים. דימוי עצמי נמוך ורגישות יתר לדחייה קשורים לקשרים חברתיים מוגבלים ומעטים. לעיתים קרובות מבודדים ומחוסרי מערכות תמיכה חברתיות שיסייעו בעיתות משבר. מעוניינים בחיבה ובקבלה ומפנטזים על יחסים אידיאליים עם אחרים. התנהגותם הנמנעת תשפיע משמעותית על תפקודם המקצועי משום שהם מנסים להימנע מסיטואציות הקשורות לסיפוק דרישות בסיסיות של תפקיד או קידום.  ההפרעות הללו נפוצות באבחון יחד עם הפרעה המנעותית: הפרעות דיכאון, חרדה, בי פולר, במיוחד הפרעה חברתית (social phobia). לעיתים קרובות הפרעת אישיות תלותית מאובחנת יחד עם הפרעה זו, כיוון שמאובחנים בהפרעה המנעותית נקשרים ונתלים במעט האנשים שהינם חבריהם. כמו כן, הפרעה זו נקשרת להפרעת אישיות גבולית, ועם הפרעות אישיות מcluster A(פרנואידית, סכיזואידית וסכיזוטיפלית).

שכיחות: נתונים מסקר אפידימיולוגי 2001-2002 מצביעים על שכיחות של 2.4%

התפתחות ומהלך: מתחילה בינקות או בילדות בביישנות, בידוד, פחד זרים ופחד מסיטואציות חדשות. למרות שביישנות בילדות היא סימן מקדים להימנעות, ברוב המכריע של המקרים, היא נעלמת עם הגדילה. אלה שיפתחו את ההפרעה, יהפכו לביישנים ונמנעים בהתבגרות ובבגרות המוקדמת שלב בו יחסים חבריים עם אנשים חדשים הופכים לחשובים במיוחד. ישנם ראיות שאצל מבוגרים ההפרעה נחלשת, מתכהה עם הגיל. יש להיזהר מאבחון ילדים ומתבגרים כיוון שלחלקם ביישנות הינה שלב התפתחותי נורמטיבי.

נושאים תלויי תרבות: ייתכן שוני בדרגות בין תרבויות וקבוצות אתניות ביחס להימנעות (לעיתים נחשבת מותאמת). לעיתים הימנעות הינה תוצאה של בעיות הגירה.

אבחנות מבדלות: הפרעות חרדה- ישנה חפיפה רבה בין הימנעות לחרדה חברתית. הפרעת אישיות המנעותית מאפיינת גם אגורפוביה ולעיתים קרובות הן קיימות יחדיו.הפרעות אישיות ותכונות אישיות אחרות– ניתן לבלבל בין הפרעת אישיות המנעותית להפרעות אישיות אחרות בעלות מאפיינים דומים. במידה וישנם מאפייני אישיות שתואמים לקריטריונים של הפרעת אישיות אחת או יותר בנוסף להמנעותית, ניתן לאבחן את כולן. הפרעה המנעותית והפרעה תלותית מאופיינות שתיהן בתחושות של ערך נמוך, רגישות יתר לביקורת וצורך בביטחון. בהפרעה המנעותית, הדאגה המרכזית היא להימנעות מהשפלה ודחייה, אצל התלותיים, הדאגה הינה לכך שיהיה מי שיטפלו בהם. במקרים רבים, קיימות יחד. כמו הנמנע, גם הסכיזואיד והסכיזוטיפלי מאופיינים בבידוד חברתי. ההימנעותי רוצה ביחסים עם אחרים וחש בדידות עמוקה לעומת הסכיזואיד והסכיזוטיפלי שחשים שביעות רצון ובבחירה בבידוד החברתי. ההימנעותי והפרנואידי מאופיינים בחוסר ביטחון באחרים, אצל ההימנעותי הדבר נובע מפחד ממבוכה וחוסר ערך עצמי, והפרנואידי לעומת זאת, מייחס כוונות זדון לאחרים.

צוות האתר מודה לכם כי בקרתם באתר זה ומזמין אתכם להכנס לקישורים הבאים- חזרו לבלוג ד”ר אילן טל 

לרבים תכונות הימנעותיות, רק כאשר תכונות אלה אינן גמישות, מלאדפטיביות, מביאות לליקוי תפקודי משמעותי או צער, ניתן ליחסן להפרעה. שינוי באישיות בגלל מצב רפואי אחר- יש להבחין בין הפרעה המנעותית לבין שינוי אישיותי הנובע ממצב רפואי אחר בו התכונות הנוצרות מיוחסות לאפקטים של מצב רפואי אחר של מערכת העצבים המרכזית. שימוש בחומרים- יש להבחין בין הפרעה המנעותית לסימפטומים שמתפתחים כתוצאה משימוש בסמים.