חרדה מפרידה- חרדה אצל ילדים

הפרעת חרדה בהיפרדות – Separation Anxiety Disorder

 

קריטריונים דיאגנוסטיים:

  • פחד או חרדה מופרזים ולא תואמים התפתחותית בנוגע לפרידה מדמויות אליהן הפרט קשור, כפי שבא לידי ביטוי על ידי לפחות 3  מאפיינים מהמפורטים מטה:
  1. מצוקה מופרזת חוזרת ונשנית כאשר מצפים או מתנסים בפרידה מהבית או מדמויות היקשרות משמעותיות.
  2. דאגה עקבית ומופרזת לגבי אובדן דמויות היקשרות או פגיעה אפשרית בהם, כמו מחלה, אסונות או מוות.
  3. דאגה מופרזת עקבית/עיקשת לגבי התנסויות באירועים לא נעימים (ללכת לאיבוד, להיחטף, להיות מעורבים בתאונה, לחלות) היכולים ליצור פרידה מדמות היקשרות משמעותית.
  4. התנגדות או הימנעות עקבית לצאת החוצה, להיות רחוקים מהבית, לבית הספר, לעבודה או לכל מקום אחר בשל פחד מהפרידה.
  5. פחד מופרז ומתמיד או סירוב להיות לבד או בלי דמויות היקשרות משמעותיות – בבית ובמקומות אחרים.
  6. הימנעות מתמדת או התנגדות לישון מחוץ לבית או ללכת לישון בלי להיות קרוב לדמות היקשרות משמעותית.
  7. סיוטי לילה חוזרים ונשנים הכורכים בחובם רעיון של פרידה.
  8. תלונות חוזרות ונשנות על סימפטומים פיזיים (כאבי ראש, כאבי בטן, בחילה, הקאה) כאשר פרידה מדמות היקשרות משמעותית מתרחשת או צפויה.
  • הפחד, החרדה, או הימנעות הינם עקביים, אורכים לפחות 4 שבועות בילדים ובמתבגרים עד גיל 18, ו-6 חודשים או יותר במבוגרים – באופן טיפוסי.
  • ההפרעה גורמת לפגיעה משמעותית במגוון תחומי חיים ותפקוד – החברתי, האקדמי, המקצועי וכדומה.
  • ההפרעה לא מוסברת טוב יותר על ידי פגיעה מנטאלית אחרת כמו התנגדות לעזוב את הבית בגלל התנגדות מופרזת לשינוי בהפרעה של הספקטרום האוטיסטי; מחשבות שווא והזיות הקשורות לפרידה בהפרעות פסיכוטיות; התנגדות ללכת החוצה בלי חברה בה בוטחים באגורפוביה; דאגות לגבי חולי ובריאות האופייניים להפרעת חרדה מוכללת; או דאגות לחלות בהפרעת חרדה של מחלה.

 

מאפיינים דיאגנוסטיים נקשרים:

בקרב ילדים עם הפרעה חרדה בפרידה ניתן לצפות נסיגה חברתית, אפטיה, עצבות וקושי להתרכז בעבודה או במשחק. הם יכולים, תלוי בגילם, להיות עם פחדים מחיות, מפלצות, מהחושך, מפורצים, רוצחים, חוטפים, תאונות מכוניות ומצבים אחרים שנתפסים כסכנה למשפחה או לעצמם. חלקם הופכים לחולי געגועים הביתה וחשים אי נוחות עד למידה של סבל כשהם רחוק מהבית. חרדה כזו יכולה ליצור אצל ילדים סירוב ללכת לבית הספר ולפיכך גם לקשיים אקדמיים ולבידוד חברתי. ילדים במצבים אלה יכולים להפגין גם כעס ותוקפניות כלפי מי שמאלץ אותם להיפרד. אצל ילדים צעירים ניתן לצפות להתנסויות תפיסתיות לא שגרתיות (רואים אנשים מתפרצים לחדרם, יצורים מפחידים הרודפים אחרים, עיניים המביטות בהם)… ילדים כאלה נתפסים גם כתובעניים, מפריעים ובצורך מתמיד של תשומת לב. הם תלותיים וזקוקים להגנת יתר. זה יכול להכביד על המשחה ולהוביל להתנגדות וקונפליקט בתוכה.

 

 

שכיחות:

מבוגרים: שכיחות של 12 חודשים היא בין 0.9% – 1.9%.

ילדים: שכיחות של 6-12 חודשים מוערכת סביב 4%.

בקליניקה: אין הבדל בין בנים לבין בנות.

בקהילה: יותר נפוצה בקרב נשים.

 

התפתחות ומהלך:

תקופות של חרדה מוגברת מדמויות היקשרות הן חלק מהתפתחות המוקדמת ויכולות להצביע על התפתחות קשר היקשרות בטוח סביב גיל שנה. הופעתה הראשונה של הפרעת חרדת נטישה (פרידה) יכולה להיות כבר בגיל הגן ויכולה להופיע בכל זמן במהלך הילדות ולעתים רחוקות יותר בגיל ההתבגרות. באופן טיפוסי יש תופעות של סערה ותקופות של רמיסיה. במקרים מסוימות החרדה יכולה להמשיך גם לחיי הבגרות (מעבר לקולג’, פרידה מדמויות היקשרות). יחד עם זאת מרבית הילדים הסובלים מהפרעת חרדת היפרדות אינם מלווים בהפרעות חרדה במשך חייהם.

הביטויים של חרדה זו משתנים עם הגיל. ילדים צעירים יותר מסרבים ללכת לבית הספר או נמנעים מבית הספר בכלל. הם לא יביעו דאגות אלא החרדה תבוא לידי ביטוי רק כאשר פרידה מתרחשת. ככל שילדים מתבגרים מופיעות דאגות, הקשורות בדרך כלל לסכנות ספציפיות (תאונות, חטיפות, מוות) או דאגות עמומות על הסיכון בלא לחבור שוב לדמויות היקשרות. אצל מבוגרים החרדה יכולה להגביל את יכולתם להתמודד עם שינויי נסיבות. הם בדרך כלל יותר מדי מודאגים לגבי צאצאיהם ובני/בנות זוגם ומבטאים נחת ברורה כאשר נפרדים מהם. זה יכול גם להוות הפרעה מרכזית בעבודה, בנסיבות חברתיות בשל הצורך לבדוק כל הזמן איפה נמצאים האחרים המשמעותיים.

 

סכנות וגורמים מנבאים:

סביבתי – חרדת פרידה מתפתחת בדרך כלל אחרי מצבי דחק בחיים, בעיקר אובדן. ( מוות של קרוב או חיית מחמד; מחלה של מישהו קרוב; שינוי בית ספר, גירושי הורים; מעבר לשכונת מגורים חדשה; דחק שערב פרידה מדמויות משמעותיות). במבוגרים צעירים החרדה יכולה להופיע עם עזיבת בית ההורים, כניסה לתוך יחסים רומנטיים והפיכה להורים. הגנת יתר הורית ופולשנות יכולים להיקשר עם הפרעת חרדת היפרדות.

גנטי ופיזיולוגי – הפרעת חרדה בילדים יכולה להיות תורשתית. תורשתיות הוערכה כ-73% בקרב מדגם של תאומים בני 6, עם שיעורים גבוהים יותר בקרב ילדות. ילדים כאלה מבטאים רגישות גבוהה יותר לגירוי נשימתי ומשתמשים באוויר מועשר בחמצן.

נושאים אבחוניים הקשורים לתרבות:

יש משתנים תרבותיים הקשורים למה נחשב כרצוי בהתמודדות עם פרידה, ולמידת ההזדמנויות לפרידה בין ילדים לבין הורים – הנמנעות בתרבויות שונות. למשל, יש שונות גדולה בין תרבויות ומדינות לגבי באיזה גיל מצופה מבן/בת לעזוב את בית ההורים. חשוב להפריד בין חרדת פרידה לבין גורמים תרבותיים המשפיעים על תלות חזקה בין חברי המשפחה.

נושאים אבחוניים הקשורים למגדר:

בנות מפגינות יותר התנגדות או הימנעות מבית הספר מאשר בנים. אצל בנים יתכן פחד לא ישיר, הבא לידי ביטוי – למשל – בהגבלה של פעולות עצמאיות, התנגדות להיות רחוק מהבית לבד, או צער כאשר בן/בת הזוג או צאצא/ית עושים דברים באופן עצמאי, או כאשר הקשר עמם אינו אפשרי.

סיכון אובדני:

חרדת פרידה יכולה להיות קשורה עם סיכון גבוה יותר להתאבדות. אולם זה אינו אופייני רק להפרעת חרדה זו.

השלכות מעשיות של הפרעת חרדה של פרידה:

פרטים הסובלים מהפרעת חרדה זו מגבילים פעילויות עצמאיות הרחוקות מהבית או מדמויות משמעותיות (כמו למשל לא ללכת לבית הספר, לא לעזוב לקולג’, לא לעזוב את בית ההורים, לא לטייל ולא לעבוד מחוץ לבית ההורים).

 

אבחנה מבדלת:

הפרעת חרדה מוכללת – ההבדל בין השניים הוא שהחרדה פה עוסקת במיוחד בדאגה של היפרדות מדמויות משמעותיות.

הפרעת פאניקה – בהפרעת חרדה של פרידה, בניגוד לזו של פאניקה, החרדה קורית כאשר האפשרות של להיות רחוק מדמויות משמעויות עולה, יותר מאשר להיות מוגבל על ידי התקפת פאניקה לא צפויה.

אגורפוביה – אלה עם חרדת פרידה, בניגוד לאלה עם הפרעת פאניקה, אינם חרדים בגלל האפשרות להיות לכודים או מוגבלים במצבים בהם בריחה אינה אפשרית.

הפרעת התנהגות – בהפרעת התנהגות החרדה לגבי היפרדות אינה הגורם להיעדרות מבית הספר, והילד/ה או המתבגר/ת נשארים בדרך כלל רחוק מהבית.

הפרעת חרדה חברתית – הסירוב ללכת לבית הספר יכול להיות קשור לחרדה חברתית. במצבים כאלה ההימנעות מהלימודים קשורה לפחד להיות נשפט באופן שלילי על ידי אחרים, יותר מאשר דאגות לגבי פרידה מדמויות היקשרות.

הפרעה פוסט-טראומטית – הפחד להיפרד מהאהובים עליך הינו שכיח אחרי אירועים טראומטיים כמו אסונות. בהפרעה פוסט-טראומטית הסימפטומים העיקריים לפלישה ולנסות להימנע מזיכרונות הקשורים עם האירוע הטראומטי עצמו., בעוד שבהפרעת חרדת פרידה הדאגות וההימנעות קשורים לשלומן של הדמויות המשמעויות ולפרידה מהן.

הפרעת חרדת מחלה – אנשים עם הפרעת חרדה בנוגע למחלה ידאגו לגבי איזה מחלה יש להם, אבל הדאגה העיקרית היא לגבי הדיאגנוזה הרפואית עצמה ולא לגבי היותם נפרדים מדמויות היקשרות.

שכול – כמיהה או געגוע למת, צער חריף וכאב נפשי אופייניים למצבי שכול, בעוד שפחד מפרידה מדמויות משמעותיות הוא המרכזי בהפרעת חרדה של פרידה.

הפרעות בי-פולאריות ודיכאוניות – הפרעות אלה נקשרות עם הסירוב לעזוב את הבית, אבל הדאגה העיקרית היא לא דאגה או פחד לגבי אירועים היכולים לפגוע בדמויות משמעותיות, אלא מוטיבציה נמוכה לעסוק בעולם החיצוני. אולם פרטים עם הפרעת חרדה של פרידה יכולים להפוך למדוכאים בעודם הרחק מדמויות משמעותיות או מחכים לפרידה מהן.

הפרעת התנגדות – Oppositional defiant disorder – ילדים ומתבגרים עם הפרעת חרדה מפרידה יכולים להיות מתנגדים בהקשר של היפרדות מדמויות משמעותיות. הפרעת התנגדות צריכה להישקל רק כאשר יש התנגדות עיקשת שאינה נקשרת לציפייה או להתרחשות של פרידה מדמויות אלה.

הפרעות פסיכוטיות – התנסויות תפיסתיות לא רגילות מתרחשות בהפרעת חרדה מפרידה, שלא כבמצבים פסיכוטיים, רק במצבים מסוימים (סיוט לילי) וניתנים לפתרון בנוכחות דמות היקשרות.

הפרעות אישיות – הפרעת אישיות תלותית מאופיינת על ידי נטייה בלתי מבוחנת להסתמך על אחרים, בעוד שבחרדת פרידה מעורבת הדאגה לגבי מידת הקרבה והביטחון של הדמויות המשמעותיות. שלא כמו בהפרעת אישיות גבולית בה יש גם מאפיינים של פחד מלהיות נטושים על ידי האהובים, בעיות בזהות ובהכוונה עצמית, קושי בתפקוד בין אישי ואימפולסיביות, הרי שאלה אינם מרכזיים בהפרעת החרדה מפרידה.

 

תחלואה כפולה:

בילדים עם הפרעת חרדה מפרידה תחלואה כפולה נקשרת עם הפרעת חרדה מוכללת ופוביה ספציפית.  במבוגרים, תחלואות נוספות הן פוביות ספציפיות, פוסט טראומה, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה מוכללת, חרדה חברתית, אגורפוביה, התנהגויות כפייתיות-אובססיביות והפרעות אישיות. הפרעות בי-פולאריות ודיכאוניות הן גם בקשר עם הפרעת חרדה מפרידה בקרב מבוגרים.