תגובת ילדים לגירושין לפי גיל והתפתחות

תגובות ילדים לגירושין על פי שלבי התפתחות

ילדים שונים מגיבים באופן שונה לגירושין, בהתאם לאופיים, ליכולת הסתגלות שלהם לשינויים, ליכולת הרגשית שלהם, בהתאם למידה בה הם תלויים בהורים שלהם, כמו גם ליכולות קוגנטיביות שלהם כמו למשל היכולת לבטא באופן מילולי את אשר על לבם, ועוד. יחד עם זאת, עבור רוב הילדים גירושין מהווה תקופת משבר, אשר מלווה בקשים לא מעטים. מלבד זאת, ילדים מגיבים באופן שונה לגירושין, בהתאם לגילם, המעיד למעשה על הרמה ההתפתחותית בה הם נמצאים. בניגוד למה שרבים חושבים, אין גיל שהוא “נכון” לגירושין ועוד, גירושין כאשר הילד קטן או פעוט אין משמעותם שהילד לא מבין או קולט את השינויים המתרחשים סביבו. מצד שני, גם גירושין בגיל מבוגר יותר ואף בזמן התבגרותם של ילדים אינו מבטיח כי התהליך יהיה קשה פחות.

כיצד ילדים מגיבים ומתמודדים על הליך הגירושין לאורך התפתחותם

תגובות של ילדים לתהליך של גירושי הוריהם תלוי בגילם בעת הפרידה ובשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. להלן פירוט על תגובות אופייניות על פי גילאים

פעוטות – (מלידה ועד גיל שלוש) – על אף גילם הצעירים, תינוקות בגיל זה מבחינים כי נעשה שינוי בסדר יומם, במערך הסובב אותם ובהרכב המשפחתי שהיו רגילים אליו עד כה. על פי גישות פסיכולוגיות קלאסיות השנים הללו הן השנים הקריטיות בעיצוב יכולתו של הילד להיפרד באופן “בריא” מההורה (ולאחר מכן מדמויות משמעותיות אחרות) בתהליך המכונה ספרציה-אינדיבודאציה. כחלק מהתהליך הזה פעוטות גם לומדים להבחין בין עצמם לבין אחרים, תהליך המשנה את ההתפיסה הראשונית של התינוק שהוא וההורה חד הם.

איך תינוקות עשויים להגיב בגיל זה? בבכי, עוררות יתר, אי שקט, קושי להפרד מההורה, תלות בהורה שבמשמורת מלאה עליהם, חרדת נטישה וכן רגרסיה בתפקודים מוטוריים שהשיגו במהלך הזמן. אחד הקשיים המשמעותיים בגיל זה הוא היעדר היכולת לתקשר באופן שוטף ומילולי עם הילד כאשר אין ביכולתו להשפיע או לשקף את העובר עליו ובכך למצוא אולי מזור לקשייו. 

גילאי שלוש עד חמש – לאחר שעברו את שלב הבנת הנפרדות של העצמי מההורה, בגיל זה ילדים עסוקים בעיקר בבניה של התפיסה העצמית שלהם והרחבת העולם החברתי שלהם, מעבר למעגל המשפחתי הקרוב. זאת הם עושים בעיקר על ידי משחק עם אחרים, שיתוף חברים והתנסות במגוון של אינטראקציות חברתיות. גירושין בתקופה התפתחותית זו עשויה לפגום ביכולתם להרחיב את המעגל החברתי שלהם ולהחזיר אותם להיצמדות ותלות בהורה, כאשר הם חשים כי היציבות שהחלו להרגיש מתערערת

עוד נפוצים בגיל זה רגשות אשם של הילד, אשר מתקשה להבחין בין מה שקרה במציאות לבין הדימיון- שלו, אשר לא פעם עשוי להוביל אותו למסקנה כי לו עצמו יש חלק בפרידה של ההורים.

תחושת האין-אונים של הילד עשויה לגרום לו לאכזבה, בהלה, חרדה,  לרבות חרדת פרידה, נטיה להתפרצויות זעם ורגרסיה לדפוסי התנהגות קודמים.

לצד אלו, כבר בגיל זה ניתן לראות ילדים אשר מפתחים פנטזיה סביב איחוד מחדש של ההורים ובדומה לפעוטות גם ילדים בגיל הזה מתקשים לגייס את התמיכה לה זקוקים, בשל אותו קושי להביע עצמם כראוי והבלבול שהם חווים בין מציאות לדימיון

גילאי שש עד שמונה – בגילאים אלו ילדים מפתחים יותר ויותר עצמאות, לצד יכולות חברתיות, שכליות ומוסריות גבוהות יותר. הרבה ילדים בגיל הזה מגיבים לגירושין בעצבות, אך מתקשים לבטא את הקושי הרגשי שלהם באופן מילולי. לכן, ילדים בגיל הזה מרבים להגיב בכעס, תוקפנות, התפרצויות זעם אשר משפיעים באופן ניכר על היחסים החברתיים שלהם ובאים לידי ביטוי בבעיות התנהגות במסגרות שונות. לא פעם בגיל זה ילדים נוטים להאשים את אחד ההורים בעזיבה של ההורה השני את הבית (לרוב האשמת ההורה המשמורן) בדומה לילדים בגילאים צעירים יותר, גם בגיל הזה ילדים כמהים לאיחוד מחדש של הוריהם ואף מנסים למצוא דרכים לגרום לכך במציאות.

גילאי 9-12- גילאים אלו מהווים את השלב של “רגע לפני גל ההתבגרות”, בגילאים אלו ילדים ממשיכים לפתח את העצמאות שלהם ונראה כאילו תפקיד ההורה הופך להיות שולי בחייהם.  לצד אלו הם מתחילים לפתח את הזהות האישית שלהם כאשר התמודדות עם גירושין עשויה להשפיע במידה ניכרת על תחושת השלמות של הילד. ישנם ילדים אשר ינסו להבין לעומק את מהות הפרידה של ההורים – סביב אלו נושאים התרחשו הריבים או המחלוקות, כאשר לא פעם הם נוקטים עמדה שיפוטית, הרבה פעמים מתוך הצורך המודע או הבלתי מודע לחוש שליטה על מה שקורה בחייהם.  בגילאים אלו נפוץ לראות תגובות של הכחשת הפרידה, חוסר אונים, כעס או התפרצויות זעם אל מול תגובות בוגרות הנובעות מהפגנת השלמה עם המתרחש. קושי להתמודד עם הפרידה והימנעות מביטוי מילולי של אותם קשיים מביאים לא פעם לבעיות התנהגות (בעיקר בקרב בנים) ו/או לקשיים חברתיים.

גילאי 13-18 – בגילאים אלו עסוקים ילדים בעיקר בגיבוש זהותם. כחלק מכך הם לא פעם מפגינים צורך להשתחרר ולהתנהתק מהוריהם אל מול צורך לחזור לחסות בצילם תוך נסיגה ילדותית והבעת תלות בהם. מצד  ההורים נדרשת התאמה לשלב זה של גיל ההתבגרות – מצד אחד “לשחרר” מהאחיזה שאפיינה יותר את תקופת הילדות מצד שני להמשיך להציב גבולות ברורים במקומות החשובים והקריטיים להם. לא פעם, נפגמות יכולות אלו של ההורים בשל הליך גירושין המתרחש במקביל שכן הם עצמם מתפקדים פחות, עסוקים לא פעם בעימות מול הפרוד/ה, פנויים פחות למתבגר אך מצפים ממנו כי יבין את המציאות הנוכחית. המתבגר מצידו מתקשה לא פעם להכיל את כל אותם שינויים, להתמודד עם אובדן התמיכה בהם ולקחת את האחריות שמצופה מהם אם מצד הוריהם ואם מצד עצמם. לא פעם מתבגרים מגיבים לגירושין של הוריהם בעימותים, מריבות וויכוחים סוערים. בניגוד למה שרבים חושבים, למרות ההבנה השכלית של מתבגרים את תהליך הגירושין והמודעות לקיומו, הם עשויים להתקשות להכיל אותו ולהתמודד איתו, יחד עם השינויים והטלטלות שהם בעצמם עוברים כחלק מגיל ההתבגרות. מסיבה זו נפוץ לראות מתבגרים המגיבים לגירושי הוריהם בהתבודדות, קשיים חברתיים, ירידה בלימודים, בעיות התנהגות, נטיה להתנהגות בוטה (בקרב בנות בעיקר), התנסויות מיניות לא מותאמות ושימוש באלכוהול או סמים. יחד עם זאת, חשוב לדעת, כי לצד תגובות אלו, ישנם בני נעור אשר גירושי הוריהם גורמים להאצת ההתבגרות האישית שלהם, הם מצליחים להכיל את השינוי שחל בחייהם כמו גם מפתחים ראיה מציאותית אודות אותו שינוי ואף לקיחת אחריות בבית וכלפי עצמם.

חזרה לעמוד הבית- ד”ר אילן טל פסיכיאטר מומחה

ד"ר אילן טל
ד”ר אילן טל